נו, אז היה ביקור בארץ.
היה רע, היה טוב. היה גם וגם בעיקר. בפעם הבאה, אם תהיה, אני אקבל את ההצעה ש מרב להתארח אצלה או אשכור סבלט. לאור עניין ה"מיקה מנסה להתנקם במשפחה על ידי זה שהיא בקשר עם המשפחה של אמא שלה מירושלים" להיות אצל דודה שולי זה לא ממש יהיה פיתרון הגיוני. ולהתארח אצל מי מבני המשפחה המיידית שלי (אבא/ אחות) זה בעיקר עניין שעושה לי אולקוס - ועל הדרך פוגע באבא, למרות שהרעיון המרכזי היה לשמח אותו (ולבלות זמן במחיצתו, ולשמח את קודי. אבל הכי הרבה לשמח אותו, לתת לו קצת נחת, כי בחיי שמגיעה לו קצת נחת, לאיש הזה). אז נו, בשביל שעדיין אפשר יהיה לשמח אותו ולבלות במחיצתו ולתת לקודי זמן עם סבא שלו - אם נהיה שוב בארץ, זה יצטרך להיות במקום נייטרלי, רצוי מקום שאני אשכור ודי.
יום הכיפורים היה ההיי-לייט הראשון של הביקור. הלילה הלפני אחרון בארץ, לילה לבן בחברתם של אורן ומרב, ההיי-לייט השני. מה גם שהוא הגיע היישר אחרי ביקור במכמורת בבית היפהפה של יוסי צבי היקר, בחברת בנותיו היפות. השאר היה בעיקר איכסה, אבל ממש לא רק. והיה יובלי המתוק, בנה של בת הדודה שלי, מיכלי היפה וסבתו, דודה שולי המקסימה. והבנות של האחיות שלי מתוקות כולן. ואחי הקטן היה מקסים בסך הכל. ושושו הקטנה מהממת ביותר, ואולי היא ומרב יערכו ביחד את הסצינה שצילמתי כחלק מהפיילוט. אז נו, בסך הכל, היו המון דברים טובים.
והיתה שיחה אחת מאוד קצרה אך משמעותית עם אבא, אבל על כך בהרחבה, בימים הקרובים.
נשיקות!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
