בטח שמעתם על ההוריקן, נכון?
סנדי, קוראים לסופה הנוכחית. אני תוהה מי חשב שזה לעניין לקרוא לסופות הרסניות בשמות של נשים. כלומר, אני מבינה שזה סימבולי, שנשים נוטות להיות כוח הרסני והכל, ועדיין.
אבל לא זו הסמליות שעליה דיברתי בכותרת. הסמליות היא שנראה שהמשפחה שלי מביאה איתה אסונות טבע.
נגיד, כשאיירין באה לבקר בניו יורק - זה קרה בעקבות הביקור של אחותי. הפעם אבא הגיע עם זהבה. פחות אלינו, בסופו של יום, אם כי אני די בטוחה שזו היתה הכוונה המקורית שלו ואני שמחה שזה הסתדר לנו בסוף ובילינו יום מאוד נחמד ביחד - וגם אבא הגיע ליום ההולדת של קודי, זה בכלל היה נהדר.
אז הפעם סנדי באה לבקר, ועושה רושם שהיא הרבה יותר מטרידה מאיירין.
אני טיפ טיפונת חוששת. אבל רק קצת.
ובגזרה אחרת - שנתיים להיות אמא במשרה מלאה זה מצוין. היה לי כיף כמעט בכל רגע. אבל מרגע שהגיע סימן השנתיים, עברה לי הסבלנות.
עוד אין לי תשובה בעניין הגן שנרשמנו אליו, שהוא כמו גן עיריה. היה חסר להם איזה מסמך ונתתי להם אותו, ומאז אני מחכה לשמוע. ומתחרפנת.
יכול להיות עשיתי טעות והייתי צריכה ללכת על גן חב"ד למרות שהם לא נתנו לי תשובה מסודרת לגבי המחיר?
למרות שדי סביר להניח שאני לא אוכל לעמוד במחיר המלא שלהם שהוא כאלף ומאתיים דולר לחודש. בעיקר כי לו אמצא עבודה שתכניס לי מספיק כסף לשלם את זה - סביר להניח שאצטרך גם למצוא מטפלת שתאסוף אותו עבורי מהגן ואולי תיקח אותו אליו.
בעיה.
ובלי לדעת בוודאות שיש לי עבודה, נו אז ברור שאני לא יכולה להתחייב לרשום אותו לגן הזה.
אבל בינתיים, איפה זה משאיר אותי?
אומללה.
כי שנתיים זה היה מדהים ועכשיו מתחיל להימאס לי. עכשיו אני צריכה טיפ טיפונת חופש. שעתיים שלוש ביום היו מספיקות לי, אבל אין לי כאלה.
וזה די מחרפן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
