לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מגילות סנטה מיקה'לה


לא קדושה, ובטח שלא מעונה. אז מה כן? סופרת ושחקנית מתחילה הסובלת ממקרה חמור של אקסהביציוניזם נפשי. חיה בסרט, לא שותה בקפה תמר. גם לא מלנכולית. למעשה, השמועה הרווחת היא כי מדובר בבחורה אופטימית עד זרא. תשפטו אתם.

כינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

1/2013

יודעים במה מזמן לא נגענו?


בענייני הפשפושים וההנקות.

נכון שהתגעגעתם?

טוב, אני יודעת שסביר להניח שלא. ובכל זאת. רציתי לדווח.

עם ההנקות סיימו כבר, בשעה טובה. די מזמן, האמת. בגזרת הפשפושים לעומת זאת, חלה האטה. פתאום היו לפחות פעמיים בהן הוא עשה קקי בחיתול - מה שעבר הוא התנגד אליו חריפות - וחמור מזה - בלילה או בבוקר החיתול המגן מהבד היה ספוג בשתן. בחלק מהמפעמים, זו היתה בפירוש מחאה שלו על כך שהוא לא הסכים ללכת לישון, אז הוא פשוט פישתן לו לאות מחאה אחרי ששמנו לו את חיתול הבד ואמרנו "טוב, נגמרו הסיפורים והמשחקים, עכשיו הולכים לישון". יכול להיות שזה התחיל כי לו/ לי לא היה ממש כוח. כלומר, אני לא ידעתי שהוא צריך פיפי כי ישנתי או לא הבנתי את התזוזות שלו או הבכי (כן, גם מזה היו לנו כמה לילות, לילות שהשינה לא היתה בהם חלקה ונוחה) והוא, כי גם אם הוא ידע שיש לו פיפי הוא לא מצא לנכון להגיד לי "פיפי", כי לו היה אומר והייתי מבינה הייתי לוקחת אותו לסיר. והוא לא רצה. היה לו כיף במיטה.

אז לפני שבועיים, אחרי שבערך שבועיים התלבטתי בעניין בקול וסנטי כל הזמן אמר "תעשי מה שאת רוצה. את זו שתנקה את המצעים אחר כך..." אבל אז היה מדגיש כמה שהוא חושב שזה צעד מטופש וגרוע - החלטתי להוריד את החיתול באשר הוא. נקודה. וזה כולל גם מכנס ותחתונים, כי שמתי לב שכאשר הוא לובש מכנס או תחתון, הוא חושב שהוא מוגן ויכול להשתין חופשי. מה שהוא לא עשה כשהסתובב לו ערום להנאתו.

בלילה הראשון סנטי חזר על משנתו של "את תראי, תקומי למיטה מלאת שתן וצואה" - כן, כי הקטנצ'יק עושה קקי בלילה כל לילה הרי. או כל תינוק אחר, לצורך העניין. איזה תינוק עושה קקי בלילה תגידו לי?

וקמנו בבוקר, והמיטה היתה יבשה.

וגם בלילה שאחרי.

וגם בזה שאחריו.

אחר כך היה לילה של תהפוכות ובכי, ולא הבנתי שזה אומר שהוא צריך פיפי. והייתי עייפה.

ואז הוא פשוט פשתן לו בקשת.

אבל לזכותי הכללית אני רוצה לציין הילד בהחלט יודע להגיד "פיפי" כשהוא רוצה. והוא לא אמר.

בכל אופן, בלילה ההואהייתי צריכה להחליף מצעים ולהסיר את מגן המזרן ולהתמודד עם העצבים של אבא שלו, שאחרי שלושה לילות נפלאים היה אומר כל בוקר, "וואו, צדקת. איזה יופי!" וגם "כל הכבוד קודי!" פתאום החל לצרוח שהוא זה שקם לעבודה בבוקר, ומה זה השטויות האלה.

~אנחה~

אבל מאז עברו כבר עוד קרוב לשבועיים של שקט ואין פיפי, וכבר כמה ימים שבכלל לא השתמשנו בחיתול. וכשכבר כן, אז זה לרב היה בד או שזה היה חד פעמי ישן ונקי, והחיתול חוזר נקי.

הללויה!


מעבר לזה - הסתיימו הבחירות. כשייספרו כל הקולות ויירד העשן, אולי נגלה שקמנו לעתיד טוב יותר.

עדיין עצוב לי מאוד שלא הגענו לפחות לשבעים אחוזי הצבעות, אבל היי, לאט לאט.

 

נכתב על ידי , 23/1/2013 18:39  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מיקה גיל ב-24/1/2013 15:14




53,056
הבלוג משוייך לקטגוריות: האופטימיים , החיים מעבר לים , הורים צעירים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למיקה גיל אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מיקה גיל ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)