מגילות סנטה מיקה'לה

לא סיפרתי לכם שבפורים הייתי בתאונת דרכים. התחלתי, האמת, אבל איכשהו זה השתבש ואז כבר לא רציתי לכתוב את הפוסט.

אבל הייתי בתאונת דרכים, והיא היתה קטנה ושולית ואף אחד לא ניזוק, והיתיי לבד - כלומר, מהמשפחה. היתה הנהגת שהיא אמנית ציורי הפנים והגרפיקאית שאני עובדת איתה, שלי. וכאמור, לא קרה שום דבר.

ובאופן כללי תקופה נוראה.

והיום קודי פשוט חירפן אותי יותר מהרגיל. או שזה הקור הזה ששוב חזר פתאום בלי סיבה הגיונית, והעובדה שהוא מתעקש לצאת החוצה כשקר. והעובדה שהוא לחלוטין לא מקשיב לי ואני לא יודעת לתקשר איתו כמו שצריך. ואז אני תקועה עם מיליון דברים בידיים וקפואה עד העצמות, והוא צועק ובוכה וצורח כי הוא רוצה ללכת לפארק, כי לו בכלל לא קר. לו כיף כשקר.ו

אז אני מתחרפנת טוטאלית.או

 שאולי לא כדאי להגיד את זה כאילו זה קורה תמיד, זה יוצא דופן ואחר ושונה.אבל

 ז קרה היום.

וכל כך כעסתי!

וצעקתי עליו בחזרה.

ואפילו קיללתי אותו. קיללתי אותו!

זה עד כמה שאני מחורפנת.