מגילות סנטה מיקה'לה

מאז שהוא אוכל, האמת, קשה לי עם ארוחות הבוקר שלו.

חלב הוא לא אוהב, אז דזני בוקר עם חלב הם לא אופציה. תקופה מאוד מאוד ארוכה ארוחת הבוקר שלו היתה מאפה כלשהו. בדרך כלל מאפין. אבל כמעט תמיד אני קונה את המאפין הזה בבית קפה. כי לאפות בבית, למרות שזה קל לאללה (מלבד הכלים שצריך לשטוף. באמת יש לי עכשיו שוב הר ענקי ) זה לא ממש נוח. כי בסופו של יום, אנחנו שלושה אנשים בבית. ואז אני מכינה כמות אחת של בלילה, אבל זה מניב משהו כמו עשרים שלושים מאפים. והם לא ממש טעימים באותה המידה יומיים אחר כך. ואם מקפיאים אותם אז זה גם לא טעים. שלא לדבר על מחירי הפירות (והירקות!) בארץ הזו. לא שזה כזה נורא, אבל פשוט, זה גורם לזה שהכנת המאפין בבית במקום קנייה שלו לא באמת יוצאת זולה יותר. במיוחד לאור הבזבוז.

אם סנטי היה לוקח איתו לעבודה לחבר'ה, אולי זה היה מצדיק את זה. אבל משום מה הוא לא רוצה להביא להם מאפים כשאני מכינה ויש לנו עודף מטורף.

שוב סטיתי מהעיקר, אוף.

בכל מקרה, יצא לי לקרוא קצת בבלוג של ניקי בי - אחלה בלוג, חוץ מהפרסומות המעיקות שקופצות שם כל הזמן - והיא בדיוק כתבה עם איזה תזונאי אחד על היתרונות שבארוחת בוקר. שלא לדבר על כך שהיא נתנה מתכון ללביבות בננה שמשמש בהן שמן קוקוס, והתזונאי סיפר כמה ששמן הקוקוס נחשב לשמן על לאחרונה. אז לא, הבוקר לא הכנתי לביבות בננה או פנקייק בננה - אבל כן הכנתי פנקייק. ואפילו עם שמן קוקוס (ותשמעו, זה יקר!). בהתחלה האפרוח לא היה מעוניין לטעום, אבל הצלחנו לשכנע אותו לתת ביס, ואז הוא גילה שהיי, דווקא טעים לאללה.

נו, לפחות זה.

אז זה לא שכל בוקר יהיו פנקייקים מעכשיו, אבל התזונאי של ניקי בי גם הזכיר שעדיף טוסט עם גבינה בבוקר במקום בערב למשל, אז מעולה. גם זו אופציה.

ואפרופו ירקות - לאחרונה אני פשוט מכורה לכרובית.

אני מבשלת אותה במים רותחים עשר דקות, ואז שורפת לה את החיים בתנור בחום אימים למשך עשרים דקות נוספות. וזה כל כך מעולה!

רק, נו, אמרתי כבר כמה שיקרים פה הירקות לא?

אבל בקטנה. זה עדיין שווה לגמרי