מגילות סנטה מיקה'לה

ולא נספיק למצמץ והולך להגיע האחד באפריל, ולמרות שאני באופן עקרוני מתעבת מתיחות, הסכמתי להשתתף במתיחה אחת. ואני בשמחה אספר עליה. אבל, אתם יודעים, אחרי.

בינתיים, אחרי שהשבוע הראשון בגן היה מצויין וההסתגלות נדמתה חלקה וטבעית, היה לנו סופ"ש. ואחרי הסופ"ש, כשהתחלנו ללכת לכיוון הגן, האפרוח אמר "לא, לא." אבל התקדמנו לגן וגם נכנסנו אליו ואני נשארתי איתו שם עוד קרוב לחצי שעה. ואז הלכתי.

ושמעתי אותו בוכה וזה היה לא קל, אבל התגברתי. וכשבאתי לאסוף אותו הוא היה עסוק באיזה משחק ומאוד מרוכז ובקושי שם לב אלי, אבל כשכן, אורו פניו והוא חיבק ונישק אותי, ואז נשארנו עוד איזה רבע שעה שיסיים לשחק, ורק אז הוא אמר שהוא רוצה ללכת הביתה.

כלומר: go. home

חמוד שלי, הוא קצת מדבר בחודש-חודשיים האחרונים, וזה מאוד נחמד.

ביום המחרת שוב אותו הסיפור. "לא, לא, לא!" בדרך לגן, ואז אני נשארת איתו שם, הפעם בסביבות השעה. אחר כך בכי כשהלכתי ושוב נשבר לי הלב. אבל כמו ביום הקודם, כשאספתי אותו הוא היה עסוק ומאושר, וכשראה אותי שמח וחיבק אותי, אבל חזר לעניינים שלו, ורק אחרי עשר דקות או רבע שעה מיצה והחליט שהגיע הזמן לחזור הביתה.

ביום השלישי כבר היו צרחות, צעקות, בכי תמרורים ונסיונות להתקיל את העגלה על ידי תזוזה היסטרית ובעיטות. כשזה לא עזר וכמעט הגענו לפתח הגן הוא החל עם בכי התמרורים האמור, והפעם נשארתי קרוב לשעתיים, אם כי הרבה מהזמן, בחדר אחר, בלי שהוא רואה אותי. רק אני שומעת אותו בוכה מדי פעם ונכמר לי הלב. ושוב, כשאספתי אותו הכל היה נהדר.

וזהו, כבר חמישה ימים של קשיי הסתגלות וזה ממש לא כיף.

מנגד, אני יכולה לספר שאני ממש נרגשת מכמה שהגן הזה שווה, ואיזה מקסימות הגננות, וכמה נפלאים שיעורי העשרה השונים שלהם. בימי רביעי יש להם שיעור תנועה, ריקוד ויוגה עם מורה מקסימה, וכל שישי אחת לשבועיים כפי שגיליתי היום, מגיע מורה מקסים וסיני, נדמה לי, שמלמד אותם אמנויות לחימה.

והוא מקסים! פשוט משהו אחר.

וזה כל כך מקסים לראות ילדים בני שנתיים-שלוש עושים אומניות לחימה! פשוט אין מלים להסביר! במיוחד כשהמורה שלהם ממש נראה ומזכיר לאנשים חובבי קולנוע כמותי איזה גורו אסייתי טיפוסי כמו מקאראטה קיד או קיל ביל או משהו.

אה, והחג.

כן, היה בסדר כזה, הלכנו לבית חב"ד השכונתי, ומאוד התאכזבתי מזה שלא היו קניידלים. מה זה? דבר אחד ואחד בלבד יש במטבח האשכנזי ששווה לאכול (ולשלם עליו 18 דולר, דמי ההשתתפות לבנאדם, ילד או מבוגר, בליל הסדר הזה!) והם אשכנזים, ולא היה בכלל מרק קניידלעך!

תודו שזו בושה.

אבל ליל הסדר עצמו, החלק של הילדים שהיה בדירה נפרדת, היה נחמד. ולא מעיק בכלל. והיו די הרבה ילדים ולקודי היה ממש ממש כיף.