אני יודעת שידעתי את זה.
אני יודעת שרציתי להימנע מזה.
אבל בסופו של יום, תגידו שלא הייתם בוחרים גם אתם בשבוע של אנטיביוטיקה פעמיים ביום על פני אפשרות לדלקת בשברים של הסינוס שלכם.
אז זהו.
הלכתי על האנטיביוטיקה, ועכשיו אני עייפה למשעי.
הייתם חושבים שלאור זה שקודי כבר הולך לגן אני אוכל לנוח בשקט, נכון?
אז זהו, שלא;
היום היה יום תרבות עולמית בגן שלו, מה שאמר שכל כיתה עשתה הופעה להורים ואז היתה ארוחת צהריים נפלאה שההורים הכינו בעצמם. כל הורה הכין מנה אהובה מהתרבות ממנה הגיע. אז אחרי ששמתי את האפרוח בגן אצתי רצתי חזרה הביתה לבשל מרק עוף בשביל קניידלעכים, ורק בחמש הדקות האחרונות פתאום חשבתי לעצמי שאני ממש אבל ממש חייבת להכין גם סלט ישראלי. אז הכנתי סלט ישראלי - מלפפון אמיתי, בצל סגול ועגבניה חתוכים דק, שמן זית מוזלף ומיץ לימון טרי. אה, ומל"פ, כמובן 
ללקק את האצבעות!
במפתיע, אני חייבת לספר לכם שהסלט היה הכוכב של המטבח הישראלי היום. לכו תבינו אמריקאים 
סתם, האמת היא שאני לגמרי מבינה אותם. אבל הם ממש הפתיעו אותי כשהם ביקשו לשים להם בצלחת מהסלט ואז שאלו ממה הוא עשוי ואיך הוא מתובל וכאלה. הפתעה לטובה, בלי ספק.
אז אחרי ארוחת הצהריים הלכתי הביתה ומייד מיהרתי לבית החולים, או יותר נכון למרפאה בבניין ליד, לצורך מעקב.
ובלי לבלבל לכם את המוח או לי בניסיונות לשחזר, שיגעו לי את הצורה וטירטרו אותי מפה לשם ומשם לפה, ובסוף הרופא שאל אם אני מקנחת את האף, וכשאמרתי שכן, כי אני ממש מצוננת, הוא פסק שזה נורא ואיום ופוגע בהחלמה שלי, אז בבקשה לא לקנח את האף ולעבור לטיפות או ספריי שייבש את הנזלת.
המפף.
אבל אם אין ברירה אז אין ברירה.
ואז לחכות מלאן זמן לאוטובוס וסוף סוף להגיע הביתה כמעט באפיסת כוחות רק כדי להגיע לגן בזמן ולאסוף את הגוזל.
כן, אין ספק שמאז שהילד בגן יש לי זמן קצת לנשום.
או לא...
אבל היי, היה ממש כיף לשמוע שהאפרוח השתתף בהופעה (בערך) ומרגש לגלות אמא אחת שצילמה ולקבל העתק, והצלחת הסלט הישראלי בהחלט משמחת לבבות, תודו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
