מגילות סנטה מיקה'לה

אם אתם פה בסביבה כבר מספיק זמן (כן כן, צופה מהצד, אני מדברת בין השאר אליך) בטח שמתם לב שכשקודי נולד זה לא האט את קצב הכתיבה שלי. אולי אפילו נהפוך הוא, הוא גבר. היה לי המון זמן להרוג אז. ומה שונה עם ג'וד? טוב, הכל,בעצם. אחרי הכל, יש לו אח. אז עכשיו יש לי שניים, וזה לכשעצמו הבדל ממשי. וענק.

מעבר לזה, באמת שלא יותר מדי; ג'וד, בניגוד לאחיו, לא אוהב לישון במשך היום. רק למשך שעתיים ככה, בין ארבע לשש. בשאר הזמן הוא מאוד אוהב לבחון את הסביבה ולהתבונן בעיון די מוזר, לאור זה שתאורטית תינוקות לא רואים הרבה כשהם רק נולדים. ובכן, הקטנצ'יק הזה מוכיח אחרת; הוא כל הזמן מתבונן בעניין רב בהמון דברים סביבו. שנית, הוא אמנם ישן לא רע בלילה, אבל אם אחיו ישן לילה שלם (חמש או שש שעות, כלומר) מגיל 12 יום בערך, הוא עדיין מתעורר לי פעמיים בלילה, פעם בסביבות ארבע ופעם בסביבות שש (או שלוש וחמש, בהתאמה).

עוד הבדל שהוא גם דימיון?

אם את קודי הנקתי עד גיל שנתיים (אם כי הנקה חלקית בחודש הראשון לחייו), עם ג'וד זה הפוך, אבל איתו אני נאלצת להפסיק הנקה מגיל שמונה שבועות. למה?

כי טרשת, זה למה.

נחשו מי חוזרת להזריק?

טוב, תיאורטית כבר חזרתי להזריק. אבל אז גיליתי שהאפרוח מסרב לשתות את התמ"ל שלו. אני חושבת שמדובר בסוג הספציפי (אבא שלו טעם וטען שזה מגעיל ובטעם של דגים, בניגוד לתמ"ל האחר) ואחרי שהזרקתי יום אחד ובארבע וחצי לפנות בוקר הוא פשוט הקיא את התל"מ ולא היה איפה בדיוק ללכת לקנות אחד חדש, לא בטווח שיצדיק הליכה ובדיקה, החלטתי לתת לו לינוק בכל זאת. לא יודעת אם אתם יודעים/ זוכרים, אבל האחות בארץ, אביטל, סיפרה לי על חולה אחרת שלה שהיא חוקרת רפואית שבדקה את העניין ומצאה התרופה לא עוברת לחלב האם ולכן הניקה את התינוק שלה. עדיין, מקרה אחד לא מחזיק על גבו מחקר קליני. ובכל זאת, הזרקתי בדיוק פעם אחת. כמה כבר בכלל הספיק להיספג בגוף שלי? ביום המחרת במקרה גם היתה לי פגישה עם הרופאה, אז שאלתי אותה.

"אני רואה לאן זה הולך..." היא אמרה.

"לא, לא. בחיי שאני רוצה להזריק. אני מבינה שבעת הבדיקה היה התקף. אני מבינה שזה חשוב." עניתי. "אבל כרגע אנחנו לא יודעים לגבי התמ"לים האחרים, אז השאלה היא אם עדיף שאני אחכה עם ההזרקות קצת?"

"קחי שבוע". היא אמרה. וכך היה. או יהיה. בחג האהבה, הארבעה עשר לחודש, ימלא שבוע.

חוץ מהעניין הזה, שהוא קצת מסרב לוותר על הציצי ולעבור לתמ"ל, הוא אחד התינוקות הכי נינוחים שיש. הוא בוכה אך ורק כשהוא ממש רעב או כשיש לו קקי גדול בחיתול.

אה, כן. אנחנו נעשה איתו את ביטת הקשב, כמובן, ואני הרבה יותר עירנית ממה שהייתי עם אחיו, אבל נחכה עד שהשלפוחית שלו קצת תגדל. כלומר, כשהוא יהיה בן שלושה חודשים.

ומה מעבר לזה?

אה, כן. אני הולכת להגיש בקשה להפוך לאזרחית ארה"ב.

החזיקו לי אצבעות!