האמת היא, שאני לא חושבת שאנחנו יותר מדי לוקים בזה, אבל שווה להתייחס לזה.
כשנופל לג'וד מוצץ לרצפה - אני כן טורחת לשטוף אותו, למשל. מנגד, אני קצת פחות טורחת לעשות איתו תרגילי בטן, ואם אנחנו כבר מזכירים תרגילים, אני גם לא ממש עושה תרגילי חיזוק רצפת האגן כמו שביקשה ממני רופאת הנשים, לאור זה שילדתי שני תינוקות ענק. פשוט, לו הייתי מניקה בלבד, ניחא. אפשר לעשות כיווצי רצפת אגן תוך כדי. אבל מבקבוק? מבקבוק אני עסוקה בללמוד איך לעשות את זה. מצחיק שזה היה פעם כזה קל, עם אחים קטנים או ילדים ששמרתי עליהם מדי פעם. אחרי הנקה זה פתאום הכי קשה בעולם. למה זה תמיד נשפך מהצד, למשל?
אבל זה מביא אותנו לכדי העובדה שדווקא עם ג'וד, אני מתקנת המון דברים;
אני מבינה בעגלות, ועכשיו יש לו עגלת אמבטיה מקום עגלה שעושה שימוש בכיסא בטיחות (סל קל, בעברית). ובגלל שאנחנו משתמשים בבקבוקים כי חזרתי לתרופות, אשכרה טרחתי לבדוק לגבי בקבוקים וקנינו בקבוקי טומי טיפי. ואני מרתיחה אותם לעשות סטרליזציה. עם קודי, שבהתחלה כן השתמשנו בבקבוקים, לא ממש הבנתי בזה כלום וזה גם לא ממש עניין אותי. למרות ששוב, בהתחלה הוא הרי היה משלים את ההנקה עם תמ"ל. דברים קטנים כאלה. אבל אני לא יודעת אם יהיה לי כוח לקחת אותו לחוגים או לפגישות עם עוד הורים וילדים. למרות שתכל'ס, אנחנו מנויים למשחקיה - בשביל קודי - ומתישהו הוא יתחיל להרים את הראש ולשחק עם דברים ואז יוכל להתרועע עם תינוקות אחרים. ומה יהיה בעוד עשרה חודשים, כשתמלא לו שנה? נעשה לו יומולדת כמו שעשינו לקודי?
אלוהים גדול.
נו, תסמונת הילד השני והכל.
היו כל כך הרבה דברים אחרים שחשבתי שאני אכתוב, אבל בחיי שאין לי יותר מדי כוח.
מזג האוויר מאוד סגרירי ומעאפן, ובעיקר - הכל מושלג ומוקרח (מלשון "קרח") ולכן כבר ארבעה ימים בערך שאנחנו תקועים בבית. לא לקחתי את קודי לגן כי זה היה כרוך בלצאת החוצה עם ג'וד וזה ממש לא לעניין כשהליכה על הבוקר לבית הקפה כמעט גרמה לי להחלקה על הקרח (ואולי שבירת המפרקת או משהו) שש פעמים. וזה היה לבד, ועוד לפני הקפה. תארו לכם שהייתי קונה את הקפה ואז מועדת? מזל לפחות שהקפה שלי הוא לאטה ולא קפה שחור שהיה יכול לשרוף אותי. גם זה משהו, תודו.
בכל מקרה, מצטערת שבקושי כתבתי.
שוב.
בסוף יהיה בסדר, באמת!
הנה, תראו - ציפור!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
