אין מילים לתאר את האהבה שלי לפיה הקטנה שיושבת מולי עם עיניים מנצנצות ושמחות ונשמה טובה שאני לא יכולה להפסיק לדמיין אותה מפריחת ניצנים במבט.

היא עושה בשבילי את המחוות והיצירות הכי יפות שנפש אנושית יכולה לעשות, ואני נשארת בפה פעור תוהה איך זכיתי לנוכחות המיסטית הזאת.

לפעמים אני יושבת מולה והיא מספרת לי משהו ומחשבותי נודדות לשאלה התמידית: איך זה שהיא בחרה להיות חברה שלי! איזה נס מדהים זה,

(ואז אני חוזרת להקשיב לה כמובן).

והיא מראה את האהבה שלה בצורה כל כך טהורה שזה מדהים ומרגש אותי.

העולם באמת מקום טוב יותר כי היא קיימת בו,

ואפילו את עצמי אני אוהבת יותר בזכותה.

עולם מדהים.