אין אני.

זה לא משנה

כי ברגע זה טוב לי.

נכנסתי לעבודה בשקט גמור ונתתי לעצמי עשרים דקות של חסד ושקט.

בכל בוקר המחשב נדלק עם אותו השיר שנפתח אוטומטית:

ואז יש רגע שטוב לי,

אני לא שוכחת לרגע שחסר לי,

חסרים לי מלא דברים

ויש פחד ממה שמתחבא מאחורי הפינה,

אבל לרגעים ממש ממש טוב לי.

סתם להיות.

סתם.