ישבתי על שולי המדרכה
רגליים על הכביש
חצי עצבנית וחצי עצובה
הלב כאב
בלילה של שישי
לקראת בוקר של שבת
עוד מעט והאור יתחיל לעלות
עוד קצת
הרחוב הסואן בדרך כלל
ריק
האור מועט
ויש שקט
אבל מולי
על המדרכה הנגדית
מאחורי גדר ברזל ניידת
ניצב המועדון
מוזיקה טובה ואהובה בוקעת ממנו
כמה אנשים עומדים בחוץ
קר
אז הם נכנסים
אבל השומרים עוד שם
במעילים
אני על המדרכה
בוהה בדלת מולי
קר
אבל אני עוד מזיעה מהריקוד
נמאס לי
נמאס לי להסתכל עליו וכלום
משהו בתוכי אומר לי לא להרפות
כבר יודעת שיהיה משהו
אז למה הוא רוקד עם מישהי אחרת?
אפילו לא החלפנו מילה
גם לא מבט
אני מדמיינת את התחושה הזאת?
איך אפשר לדמיין משהו שמרגיש כל כך חזק פיזית בגוף
ובתודעה?
הייתי צריכה להתקשר לאבא שיאסוף אותי כבר
יש לנו עסקה: מותר לי לצאת עד מתי שבא לי אם אני מרשה שהוא יבוא לאסוף אותי
ומתקשרת להעיר אותו בכל שעה
הוא יגיע
לא משנה מה
אני יודעת שהייתי צריכה להתקשר
הרי ממילא יעברו עוד ארבעים דקות לפחות עד שהוא יגיע
אבל הבטן מתהפכת לי
בכעס
ועלבון
והתרגשות
ורצון כל כך חזק שעושה בחילה
ראיתי אותו
וכבר בשניה הראשונה ידעתי שזה חייב להיות
וכבר נמאס לי רק לדמיין
אנשים יוצאים ונכנסים מהמועדון
אני כבר לא אכנס שוב
כוסאמק
עוד שבוע שהתבזבז
איך זה לא דחוף לך כמו שזה דחוף לי???
אני מתקשרת לאבא
מדברת בשקט כי הוא רק התעורר
זהו
הוא בדרך
אני מתיישבת שוב על קצה המדרכה
רגליים על הכביש
בוהה בתחרה השחורה של החצאית שלי
מכונית עוברת
קרוב לרגלים שלי
אבל אני לא מזיזה אותן
רק בוהה בכביש
רוצה לבכות
אבל לא רוצה שיראו עלי שבכיתי
קר
ועוד מכונית עוברת קרוב
אני נהנית מהמחשבה שהיא תפגע בי
קצת מתחרטת שאני נמוכה
שהרגליים קצרות
שוקעת לתוך העצב
מסתכלת אל הדלת של המועדון
רואה אותו ואת החבר הכי טוב שלו יוצאים מהמועדון
הגיוני
כי כבר אור כחול כהה התחיל לעלות
הם מדברים קצת
והוא עושה את התנועה שאני כבר מכירה שלו
הוא עומד פנים מול פנים עם החבר
מדבר איתו
אבל כל שפת הגוף שלו מסתכלת עליי חוץ מהעיניים שלו
אני מסתכלת בלי לצנזר מבטים
שניהם פונים לכיווני
חוצים את הכביש
ומתקרבים אלי
הם נעמדים מלפני על הכביש
קרוב
אני עוד יושבת מתחתיהם
מרימה מבט
"היי" הוא אומר
"תיזהרי על הרגליים"
- זה בסדר...
"מה,
את כבר הולכת?"
- כן
"אוספים אותך?"
- כן
"חבל...
זה בסדר שנשב איתך עד שיבואו?"
- כן
(אההההההה!!!)
"אני יוסי וזה גיא"
- היי
- אני מתילדה
"היי מתילדה,
תראי!
לשלושתנו יש קרניים!!!
כן... אני די בטוח שאנחנו השלושה היחידים בארץ"
- כנראה
"ממש ועידת המקורננים"
D:
מאיפה
ובני כמה
ונתראה בשבוע הבא?
בוקר טוב
ביי
ביי
ביי
ועכשיו יכולתי לומר לחברות:
יוסי.
(לקח לי כמה שנים להיזכר בפלאשבק של שכרות שאירע לפני כן בו אני שומעת במסדרון במועדון חבר שלו שקורא לו בשמו ואני בשיא השכרות מנסה לשנן: יוסי יוסי יוסי.... זה לא עבד בזמן אמת)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מתילדה הלטאה