בסדר.

מסריחה מזיעה. כמה ימים לא התקלחתי??? לא! התקלחתי דווקא! רק דאודורנט לא שמתי. וזה ניכר.

כן. אני יכולה לפגוש אותך, אבל איזה מהפך אצטרך לעשות ...

זה בסדר, פעם הייתי עושה את זה בכל תחילת שבוע.

לא בא לי לצאת מהבית.

אם לא היו שותפים כבר מזמן הייתי מתנוונת לגמרי: הייתי מזמינה הכל אלי ונרקבת בחדר.

אני רוצה לפגוש אותך.

לא כי אתה סקס טוב (אתה נחמד, אבל לא שווה את מה שבא אחר כך), לא כי אתה נחמד במיוחד (יושב מולי כמו מטומטם ומתעסק בנייד שלך), אלא פשוט כי אתה, כך אומרים, "בן אדם".

ואני.... - לא פגשתי בן אדם, זכר, כבר יותר מידי זמן.

וזה עושה לי דברים רעים למוח.

אני מנסה עדיין לזכור שאני "בת אדם", אבל כשאת לבד כל הזמן, מבחינת המוח שלך את יכולה להיות הכל.

אף אחד לא רואה, לאף אחד לא איכפת, והחובות שלך עדיין מעבר לסיבוב.

אז מה אני?

אמנית שיוצרת ולא רוצה לעשות שום דבר אחר?

לא. עדיין מן אוטסטית כלשהי, שבוהה בדברים ומנסה להרכיב עולמות שמסתדרים לה בראש.

כמה זמן זה עוד יכול להימשך?

הוירטואליות שווה לאפס. היא לא נותנת כלום חוץ משקרים מכבידים על הנפש כמו משקולת בתוך ים תהומי.

אין טעם.

אז בגלל זה,

ובגלל שפעם כשנולדתי אמרו לי שאני "בת אדם",

אני רוצה לפגוש אותך.

כי אתה טוען שאתה "בן אדם",

ואני חייבת להיזכר מה זה,

אחרת אני אשאר כל הזמן במצב צמח.

וזה לא רע לי בכלל, רק שהקיום בחיים האלה דורש תשלום.

כן, אני צריכה לשלם על זה שאני חיה,

כולנו!

ובשביל זה אני חייבת לפחות קצת לתפקד.

אחרת אני אגווע.

וזו השנאה הכי גדולה שלי לחיים האלה, שבכל זווית אחרת כמעט, אני די אוהבת אותם.

אז... כן, ייקח לי שעתיים להתארגן.

רוצה להיפגש?