קפה וסיגריות

בעוד שבועיים אני לא אהיה כאן יותר,

אעלה על מטוס בתקווה שאני לא אצטרך לחזור לכאן יותר לעולם

היה לי חמים ונעים מתחת לפוף הכאב,

אבל הקיץ חזר

ושורף פה מתמיד

אפליג למקומות,אעוף לצד כנפי מטוס

את הלב שלי החבאתי מתחת לסדינים

בתקווה שיום אחד אולי תוכל למצוא אותו.

והירח יהיה מלא מתמיד,ארגיש את קצוות החופש

שיעטפו את כל הגוף שלי,

מכפות הרגליים אל השערה האחרונה.

אפריח בועות שאולי יגיעו אלייך,

ותדע שזאת אני

אף אחד כבר לא יוכל לשמוע אותי בוכה,

אף אחד.