חייה של עוד ילדה אחת.

קיצר מה יש לנו פה? פרק רביעי, אז איפה היינו? אה נכון ת-ק-צ-י-ר מייקי שהיה לכוד בחדר החשוך מצא לעצמו דרך החוצה, הוא התחיל לרדת במדרגות ופגש שני אנשים , מה שיפה פה (כפרות עליי :P) זה שלא ציפיתם שהוא יפגוש עוד אנשים, (או לפחות אלו שלא קראו את פרק 3) טוב לא משנה הם תאומים ושמותיהם הם ג'ייקוב וסמואל דוט (Dote) ועכשיו אם שרדתם את התקציר החופר תתכוננו ל....

פרק 4!

"אם כך, אני חושש שאין לנו זמן לבזבז" אמר סמואל בדאגה, הוא הביט אל עבר המסדרון הארוך, ג'ייקוב החליף עמו מבטים והנהן,"מייקי," אמר ג'ייקוב,"אנו סבורים שאתה הוא האחד".

"אני הוא האחד? על מה אתם מדברים?" שאלתי, למרות שבפנים, פחדתי לגלות את התשובה, התחלנו להתקדם אט אט מחדר לחדר הרגשתי את ליבי פועם בכוח.. כאילו מסמן לי שאני עוד בחיים שיש לי מטרה לחיות עבורה.

היום כשאני חושב על זה, הסיפור הזה לא הגיוני.. הרי אז הייתי רק בן 10, אולי בגלל גילי הצעיר הוא התגלה אליי בתור דובון כחול, ובנוסף העובדה שזה היה דובון נתנה לי אפשרות לחבק אותו במצבי לחץ, ובכך לפרוק את המתח ולהרגע.

המשכנו להתקדם, ג'ייקוב התחיל למנות את החדרים "379,380,381.382", "383!" צעק סמואל וסימן לי ולאחיו שזו הדלת שאנו מחפשים.

ג'ייקוב התקדם לעברי, "הקשב לי טוב מייקי, כי את המשימה הזו עלייך לבצע לבדך, לא אני ולא סמואל נוכל לסייע לך בה",הוא הרכין את ראשו וסמואל המשיך לדבר: "מייקי את המשימה שאתה תנסה לבצע ניסו לבצע עוד רבים לפניך אך רק מעטים הצליחו, האם אתה מוכן לעבור את זה?"הוא הסתכל בי במבט בוחן,"אני אעשה זאת לא משנה מה, אני חייב זאת לאימא ואבא"

"סמואל האם אתה בטוח שהוא מתאים?,הרי הוא בסך הכל ילד","אל תדאג אני סבור שהוא מתאים, יש לי הרגשה טובה לגביו" ואז הוא גחן לעברי ואמר "בחדר הזה יהיו דברים שאיש מאיתנו לא ירצה לראות, אתה תהיה חייב למצוא דרך להתגבר עליהם, אם הוא ימצא שאתה לא מתאים, אתה תמצא את עצמך מחוץ לחדר בין אם רצית ואם לא".

בדברים הללו סיים סמואל את השיחה שלו איתי ושלח אותי לדרכי, פתחתי את דלת מספר 383, ונכנסתי פנימה בלי להסתכל לאחור.

בהיכנסי לחדר, שמתי לב שהוא שונה מהחדרים האחרים שבטירה, הוא היה ארוך במיוחד, כה ארוך עד שלא רואים את קצהו, בתוך החדר היו דלתות נוספות ומעוותות, לא העזתי לפתוח אף לא דלת אחת פן אלך לאיבוד,בעודי מתקדם בחדר, ומחפש אחר המשימה שלי הרגשתי כיצד הדובון נחטף מידי, הוא ריחף שניות מספר באוויר ואז נחת על הרצפה,מן הדובון יצא שד כחול וגדול,הוא הרים את הדובון והושיט אותו אליי "כמדומני, דובון זה שייך לאדוני?" אמר לי,לקחתי את הדובון מידיו וחיבקתי אותו חזק, השד הבחין בחרדתי,"אין ממה לפחד אדוני הצעיר, הרי אני כאן כדי לעזור לאדון הנכבד במשימתו", "מה שמך אדוני?","מייקי" עניתי בחשש," נעים מאוד מר מייקי, אני הוא סיזר, ואני הוא השומר שלך" הוא חייך,

"השומר שלי?,מה הכוונה שלך?"שאלתי "או מר מייקי, זה פשוט מאוד,לכל אדם בעולם יש שומר, השאלה מתי ואיך הוא מגלה אותו, רוב האנשים מגלים אותו במצב של סכנת חיים או אחריי המוות".

"אבל אם אתם שומרים למה אתם מתגלים אחריי המוות?" הקשיתי עליו "הבעיות האמיתיות מתחילות אחריי המוות מר מייקי הצעיר, אבל כל זה לא משנה עכשיו, כרגע מה שבאמת חשוב זה המשימה שעומדת בפניך האם אתה מוכן?" "אני מוכן ועוד איך!" עניתי בביטחון. "אם כך עליי להבהיר מספר דברים,החדר הזה שמחולק לחדרים קטנים מהווה רק את המשימה הראשונה אם תעבור אותה,החדר ישתנה ותתחיל משימה חדשה, סה"כ יש לך ארבעה משימות לעבור" סיזר חייך, "בוא נתחיל עם זה סיזר!" , "מייד אדוני".

"אתה רואה את הדלתות האלה" הוא הצביע על שלושה דלתות כל אחת מהן מובילה למחשבה של אחד מהמכרים שלך, התוכן שלהן הוא פרטי וסביר להניח שהם לא היו רוצים לחלוק אותן אם איש,איזו דלת תבחר?"

'ישנן 3 דלתות, ורודה, ירוקה וכתומה, באיזו מהן עליי לבחור? איך אדע איזה חדר מייצג את מי ומבין כל האנשים שאני מכיר מי אלו יכולים להיות?' "סיזר, תוכל להגיד לי מי אלו האנשים?" פניתי אליו "צר לי אדוני הצעיר אך אסור לי לעזור לך אפילו לא בפרט קטן", "אם כך סיזר, יש לי רק ברירה אחת..."