חייה של עוד ילדה אחת.

אוקי.. אז מה היה לנו בפעם הקודמת?

אם אני לא טועה (חחח... ברור שאני לא טועה) מייקי נכנס לחדר 383 ושם פגש את סיזר, השומר שלו בכדי שתבינו מה זה שומר עליכם לקרוא את הפרק הקודם.. סוררי :]] טוב הקיצצ המשימה הראשונה של מייקי מתחילה, עליו לבחור בין שלוש דלתות שמייצגות מחשבות אישיות של שלושה מכרים שלו.. מה עליו לעשות... כיצד עוברים את המשימה הזו באיזו דלת הוא יבחר?!?!

טוב בשביל זה חברים יש את הפרק הבא :P

אוהוווו פרק 5 הגיע הא... שווה להיכנס לכאן פעם בחודש :]] חחח

"סיזר.. הגעתי להחלטה "

"ומהי אדון מייקי הצעיר?"  התשובה איחרה להגיע

 "אני בוחר שלא לפתוח אף דלת" אמרתי לבסוף

 "ומדוע ? אינך מעוניין לעבור את המשימה? מה עם הורייך? מה עם ג'ייקוב וסמואל שסומכים עלייך, אתה בטוח שאתה לא מעוניין להמשיך?" היססתי.. לא רציתי לאכזב את ג'ייקוב וסמואל.. לא רציתי לאכזב את אמא ואבא.. אבל לא רציתי לפגוע באיש.. ואולי המחשבות האלו הן דברים שהיה אסור לי לשמוע? "אני בטוח" אמרתי לסיזר  "אם כך אדוני  עליי לכבד את החלטתך".

לפתע החדר כולו רעד, עצמתי את עיניי וציפיתי למצוא את עצמי מחוצה לו.. עם סמואל וג'ייקוב.. פתחתי את עיניי וראיתי מולי את סיזר , שמח ומחויך.. הסתכלתי מסביבי ומצאתי את עצמי במקום שונה ראיתי מסביבי רק את כחול השמיים..

 הסתכלתי תחתי וגיליתי שאני עומד על עננים.

"סיזר מה קורה פה? לא הייתי אמור להיות כרגע בחוץ?" 

"לא, אדוני הצעיר, מדוע שתהיה בחוץ אם עברת את משימתך?"

"עברתי את המשימה?" הייתי המום

"אכן כן אדוני הצעיר"

"אם כך, מדוע לא אמרת לי באותו הרגע?" אמרתי לו בכעס

"רציתי לראות אותך לחוץ" הוא צחק "היית צריך לראות את הפנים שלך!!"בשלב הזה הוא ממש התפקע.

"סיזר?,ממש לא מתאים לך לדבר ככה" אמרתי לו .

"נכון," הוא כחכח בגרונו "בוא נמשיך במשימה אדון מייקי "

"האם אתה מוכן למשימתך השנייה" הוא שאל את השאלה הכל כך רטורית.

"כן!" עניתי בבטחון, מבלי לדעת מה מצפה לי במשימתי השנייה.. לפתע הופיעו מולי 3 דמויות שכולן דמו לסיזר אך היו שונות בקולן ובלבושן.

"אדון מייקי ," פנה אליי סיזר  " המשימה שלך היום היא להיות שופט בבית הדין השמימי,ולהחליט מי מבין השלושה האלה לטוב ומי לרע אך זכור כי שניים שקרנים ורק אחד דובר אמת ", אמר סיזר  והוסיף "הכפילים האלו מייצגים אנשים מתקופות שונות שעשו מעשים פליליים כביכול עם סיבה מוצדקת, הקשב לכל סיפור וסיפור ובסוף החלט את מי אתה שולח לאן"

"סיזר, יחסית למשימה הקודמת זוהי משימה פשוטה" אמרתי בהתנשאות, הרגשתי שיש לי סיכוי, שאני הוא האחד!

"או, אדון מייקי, משימה זו אינה פשוטה כלל וכלל , ואתה תגלה זאת בהמשך" אמר סיזר וחיוך על פניו.

"נאשם מספר אחד אנא גש הלום" אמר סיזר, לפתע הענן כולו רעד, וצורתו שונתה, לפתע מצאתי את עצמי יושב על כיסא (עשוי ענן כמובן) מלפני שולחן גדול, ובידי פטיש (שלמרות העובדה שהיה עשוי מהענן היה מוחשי ומאוד כבד).

"עליך לראיין אותו, אדון מייקי" לחש סיזר באוזני.

"ומה עליי לשאול?" לחשתי בחזרה.

"הכול כתוב על השולחן" אמר סיזר.

"טוב, אז... מה שמך?" שאלתי קורא מן הכתוב

"סי," ענה היצור.

"ובכן סי," אמרתי בקול רשמי, "לפי המידע שיש לי כאן עליך, אתה גנבת בילדותך ,מעלת ובגדת, האם אתה זוכר את המקרים הללו?"

"אכן כבוד השופט,אני זוכר הכל בבירור, אך אני רוצה שתדע כי לא הייתה לי ברירה ולכל מקרה ומקרה יש הצדקה!"

"אם כך, אנא תשתף אותנו בבקשה"  הוא באמת לא נשמע לי טיפוס רע.

"גנבתי אוכל כי משפחתי הייתה מן הפרולטריון ולא היה לנו מה לאכול, חייתי בימי המהפכה התעשייתית במאה  ה-17, מעלתי אנשים ובגדתי אך היייתי חייב להביא מעט מזון וכסף לביתי, לא מגיע לי ללכת לגיהינום. בבקשה, רחם עליי אדוני השופט".

"פסק הדין יינתן בהמשך,תודה רבה סי." אמרתי לו "הנאשם הבא בבקשה "

נעמד מולי כפיל נוסף של סיזר, אך מעט יותר גבוה.

"שמך בבקשה" הייתי ענייני.

"זי," ענה לי הכפיל.

"ובכן זי," אתה מואשם על רצח, אנא ספר לי על העניין" פניתי אליו.

"כבוד השופט, אני איני זקוק לרחמיך, לכן לא אתרפס, ולא אתחנף, אני מודע לכך שהמעשה שעשיתי הוא נורא ואין לסלוח עליו, אבל הייתי חייב לעשות כן, אם לא אני וכמה מן חבריי הינו מוצאים את מותנו באותו היום." הוא עצר, נשם נשימה עמוקה והמשיך" זה היה בזמן מלחמת העולם השנייה, היינן אני ועוד ארבעה שפגשתי בדרכי , נדדנו ביערות החשוכים ישנים על עצים , מפחדים פן יתפסו אותנו הנאצים, ישנים בנחת ללא ידיעה מה יקרה מחר."

"ואיך זה מתקשר לרצח?" לא התאפקתי מלשאול.

"יום אחד כאשר נדדנו, פגשנו חייל נאצי, הסמל של הצלב האדום היה על כתפו, כשראה אותנו החל לרדוף אחרינו עם רובה גדול, ברחנו, לא היה לאן ללכת, ואז הוא מעד והרובה שלו עף לרגליי, תפסתי את הרובה. יריתי בו שלוש פעמים, וברחתי משם".

"תודה רבה, זי, פסק הדין יבוא בהמשך" אמרתי לו

'עכשיו, נותר רק אחד אחרון, אבל אני חושב שאני יודע מה יהיה פסק הדין ' ...

זהו, נראה לי שזה הפרק הכי ארוך שכתבתי, מקווה שהשאיר לכם טעם של עוד .. :P

אוהבת נורי