חייה של עוד ילדה אחת.

אין לי כוח לבלוג המעצבן הזה, נשבר לי מסיפורים, נשבר לי מהכל..

הרי גם ככה אין קוראים נכון? כאילו בהתחלה עשיתי את זה בשביל עצמי, אבל עכשיו באמת שאין לי כוח,

אהבתי לכתוב תסיפורים הדבילים האלו, באמת שאהבתי, אבל די, זה עבר..

חוץ מזה גם ככה אני יכולה לעדכן פעם בשבועיים בכללי בגלל הפנימייה (אפילו שעכשיו אני לא בפנימייה כי חופש, אבל..)

אני אפילו לא יודעת בשביל מה אני כותבת את הפוסט הזה, הרי אם אין קוראים אז הוא מיותר..

אני מניחה שאני כותבת אותו לכל האנשים שיגיעו לכאן בטעות... בכל מקרה היה נחמד אבל זהו, נגמר...

אז יאללה.. אני עפתי מפה..

בפעם האחרונה

נורי