חייה של עוד ילדה אחת.

סוריי שנטשתי אותכם..

אבל זה די מסובך לעדכן שאין אינטרנט בבית :}

הנה מה שכולנו חיכינו לו בשבועות האחרונים

 פרק 5

נורא התרגשתי,לא יכולתי להפסיק לחשוב על זה

'מה כל כך חשוב שהו צריך לדבר איתי לבד?'

לפתע נשמע הצלצול,

רצתי מהר ככל שיכולתי ולהפתעתי

הוא עוד לא הגיע.

אחרי כ-5 דקות הוא בא,

הרגשתי את ליבי הולם בעוצמה כשהוא התקרב אליי.

"עדן, רציתי לומר לך ש.."

"ש..."

"שמה?"שאלתי

"זה לא יכול להיות כזה גרוע,קדימה"אמרתי לו.

"אני רציתי להגיד לך שיש לי.."

"שיש לך מה?"

"שיש לי חברה"

לא רציתי להאמין,למה יש לו חברה ודווקא עכשיו שהכל היה מושלם,

"קוראים לה רוני" הוא המשיך

"היא מהשכבה שלנו?"שאלתי

"כן,היא חדשה והיא לומדת בח'1"

היתה שתיקה ארוכה,כאשר הרגשתי שאין לנו יותר על מה לדבר פניתי לכיוון הכיתה.

לא אמרתי מילה,היה נדמה לי כאילו הוא ביקש שאחכה,אך לא רציתי לשמוע.

זה היה הצלצול עוד 3 שעות ונגמר היום,3 שעות לפני שאורן ילך איתי לביתו,ידעתי שזה הולך להיות יום ארוך.

תשומת ליבי היתה מופנת כולה אל המורה,כדי להרחיק את מחשבותי ממה שקרה,

זה היה אולי השיעור היחיד בערבית שבאמת הקשבתי בשיעור.

לא שמתי לב כמה הזמן עובר מהר כאשר לא רוצים בזאת ונשארה לי רק שעה אחת:

חינוך גופני

כאשר השיעור נגמר הלכתי לכיוון השער,

ואז ראיתי את אורן יחד עם החברה שלו, רוני היא באמת הייתה יפה,

והחלטתי שגם אם זה לא מוצא חן בעיני,אני אשמח בשביל אורן,הרי ככה זה חברים...