מכיוון שאיני גרה יותר בביתי,התקדמתי לעברם
הכנתי את עצמי לרגע הזה,ידעתי שאני צריכה להיות נחמדה,ולברך אותה על היותה חברה של אורן.
להגיד שאני מקווה שהקשר הזה יצליח ובקיצור להיות צבועה.
"היי" פתחתי את השיחה,
"היי"ענתה לי רוני
"את עדן אני מניחה?"
"כן"עניתי","ואת הלן,החברה של אורן" אמרתי בקרירות
"כן" שמתי לב שהיא הסמיקה כשדיברתי איתה..
עמדנו ליד השער ושתקנו,חיכינו לאורן
וכפי שזה היה נראה, הוא לא מהר להגיע.
כשהגיע סוף סוף התקדמנו לעבר ביתה של רוני,שאגב היה מרחק של בתים ספורים מביה"ס.
כצעדנו לעבר ביתו של אורן דיברנו עליו ועל רוני,מתי הם הכירו מי הציע למי וכד', אך באותו הזמן
הייתי מעדיפה להיות במקום אחר.
כאשר הגיע הלילה הייתה בליבי החלטה.
באותו הבוקר קמתי מוקדם,הנחתי את המכתב על השידה שלו ויצאתי החוצה,הדלת נטרקה.
השעה היתה 5 לפנות בוקר.האוויר בחוץ היה קר.
האף הקטנטן שלי קפא והפך לאדום.
רציתי לחצות לצידו השני של הכביש ולפתע שמעתי את קולו של אורן קורא לי:"עדן לא!!"
אך זה היה מאוחר מדיי המכונית התנגשה בי,גופי רעד וכאב.
הרגשתי את דמעותיו החמות זולגות על לחיי הקפואה.ואז..
הרגשתי את ידה של אימי מלטפת את ראשי,"אל תדאגי מתוקה," היא אמרה לי
"בסך הכל חלמת חלום רע"
"חלום?" אמרתי
"הכל היה חלום?"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נוֹרִי :]]]