הרבה פעמים אני מוצא את עצמי חושב על החיים, על מה שאני עושה, על מה שעובר עלי, על מה שאני רוצה....

הרבה שאלות ואין הרבה תשובות.

או שבעצם יש תשובות אבל אני פשוט לא רואה אותן.

אני אוהב את החיים שלי,

אני אוהב להרגיש שאני חיי, נושם.

אבל לפעמים העצב עוטף אותי, מגיע בהפתעה, זוחל לאט לאט בזרם דק אבל קבוע.

אני מרגיש אותו, הוא חלק ממני.

חלק אבל לא הכול, אני לא נותן לו להשתלט עלי.