יותם היה ילד מיוחד,

היה לו שיער חלק עד הכתפיים בצבע בלונד זהב.

תמיד כשהוא היה משחק בגינה הדודות היו צובטות לו את הלחיים וקוראות לו המלאך.

יותם אהב לשאול שאלות מיוחדות, הוא אהב לשאול שאלות על השמיים, על כלבים ולפעמים גם על הפרחים עם הצבע האדום שהוא כל כך אהב.

באחד מימי השבת יותם נסע עם המשפחה ליער הגדול, יותם מאוד אהב לנסוע ליער, ביער הוא היה מחפש פטריות גדולות מתחת לעצים, פטריות חומות כמו שאימא למדה אותו ולא את הלבנות שהיו רעילות, בדרך ליער יותם רצה לשאול את אמא שאלה חשובה, הוא חשב על השאלה במשך כמה ימים ולא הצליח למצוא תשובה, אימא ואבא לימדו אותו לחשוב חזק חזק ואם הוא לא מצליח למצוא את התשובה אז אפשר לשאול מבוגר.

היום יותם החליט לשאול את אימא כי תמיד היא יודעת את התשובה הנכונה, יותם לקח נשימה עמוקה ושאל את אימא:

"אימא למה יש לי עיניים חומות ולא כחולות כמו שלך?"

אימא מאוד אהבה את השאלות של יותם, תמיד כשהוא שאל שאלה חשובה הייתה לו הבעה רצינית שהיא מאוד אהבה.

יותם היא ענתה לו, אומנם לי יש עיניים כחולות כמו הים אבל לך יש עיניים חומות כמו של איילה.

יותם חשב ברצינות על התשובה והגיע למסקנה שיש לו עיניים מיוחדות, אחרת למה שאימא תגיד לו שיש לו עיניים כמו של איילה? ממש כמו שסבא היה אומר לו שהוא מיוחד.

יותם מאוד אהב את סבא שלו, כל פעם שהוא היה עם סבא לבד הם היו משחקים ותמיד אח"כ סבא היה מחבק אותו ואומר לו שהוא הכי מיוחד בעולם.

מידי פעם כשיותם היה מתנהג ממש טוב סבא היה ניגש לארון הגדול ושולף משם צעצוע חדש .

לילה אחד יותם התעורר בבהלה, הוא שוב חלם על המפלצת עם הזנב המפחיד, המפלצת יצאה מהארון הגדול ורדפה אחריו, הפעם הוא לא הצליח לברוח ממנה והיא נשכה אותו ביד, הנשיכה מאוד כאבה ודמעות זלגו במורד פניו.

יותם החליט ללכת לחדר ההורים, הוא רצה להיכנס למיטה שלהם לישון ביניהם כמו שהוא אוהב לעשות בכל יום שבת בבוקר.

בשקט בשקט יותם ניגש לחדר ההורים, הוא פתח את הדלת ושם הוא ראה את אימא ואבא משחקים משחקים, יותם לא רצה להפריע להם וסגר את הדלת בשקט בלי שישמעו.

בארוחת הבוקר יותם סיפר לאימא ששוב הוא חלם על המפלצת מהארון ושהפעם היא הצליחה לתפוס אותו, אימא חבקה אותו ושאלה אותו למה הוא לא קרא להם?

יותם סיפר לה שהוא כן בא לחדר שלהם בלילה כדי לספר להם אבל הוא ראה שאימא משחקת עם אבא את המשחק שהוא משחק עם סבא והוא לא רצה להפריע להם.