שבת, אני שוכב על הספה בסלון מנמנם לי, העיניים נעצמות לאט לאט, מחשבות זורמות, לפתע הטלפון מצלצל, על הקו חברי הטוב מר מזל.

סטארטאפיסט מה אתה עושה הוא שואל?

ישן,

קום יש מסיבה פרטית,

עזוב אין לי כוח, תן לישון,

מה לישון? אני אצלך עוד 20 דקות,

חרא, אני קם.

אחרי 20 דקות אני באוטו נוסע למסיבה פרטית בת"א,

מה מי מו? אני שואל,

המסיבה על גג בדיזינגוף, צריך להיות משהו טוב הוא עונה לי.

אחרי סיבוב שניים מצאנו חניה, המוזיקה נשמעת היטב מרחוק, מקווה שיהיה כייף, אין לי מצב רוח, יש היום יום הולדת לאקסית וכל היום התלבטתי האם להתקשר, בסוף לא התקשרתי L.

נכנסים למסיבה, היא מלאה באנשים, לפחות יש שתייה.

המקום מפוצץ, כל כך חם, אנשים רוקדים כמו משוגעים, מקפצים כאילו אין מחר, נשים מסתכלות על גברים במבטים מלאי זימה, גברים מפשיטים את הנשים במבטים חודרים,

אני לוקח לי בירה עומד בצד מסתכל, אני אוהב להסתכל על אנשים, לבחון אותם.

אני רואה שכמה נשים זורקות לי מבטים, אני מחייך אליהן בחזרה, מסתכל להן בעיניים, משתתף במשחק המבטים, לבסוף מאבד עניין.

עומד בצד, סביבי אנשים רוקדים, מלאי שימחת חיים, מרגיש כל כך לא שייך, לא רוצה להיות פה, רוצה להיות איתה, געגועים ממלאים אותי, מחייך חיוך ובוכה בלב.

אני עדיין אוהב אותה, כנראה שלא התגברתי.

עדי,

לא התקשרתי להגיד לך מזל טוב,

אז אני אגיד לך פה,

יום הולדת שמח, הרבה מזל טוב,

אמרת לי שאת לא רוצה יותר שום קשר,

חרא לי, קשה לי,

אוהב אותך.

אולי יום אחד נפגש שוב,

אולי.......

סטארטאפיסט.