כמו שסיפרתי מקודם,

היה לנו טוב ביחד, השלמנו אחד את השני מכל הבחינות, הייתה לנו כימיה מטורפת,

אף פעם לא היה לי סקס מעולה כמו שהיה לי איתה, היא ידעה בדיוק מה אני אוהב וביחד למדנו וגילינו אופקים חדשים.

אחרי 4 חודשים עברתי לגור לבד, מצאתי דירה חמודה 3 חדרים, כבר אז חשבתי על העתיד על כך שאני ארצה שהיא תגור איתי ולא רציתי שנגור במקום קטן.

בעבר גרתי עם האקסית הקודמת בדירת 2 חדרים וממש חשוב שלכל אחד יהיה את הספייס שלו ולא לגור בחור קטן.

חודש אחרי שעברתי לגור לבד היא אמרה לי שהיא רוצה לעבור לגור איתי, רציתי שהיא תגור איתי אבל לא כל כך מוקדם , אמרתי לה שאני רוצה להמשיך לגור לבד עוד כמה זמן, היא כיבדה את רצוני וקבענו שנדבר על זה עוד חודשיים שלושה.

לצערי הנושא הזה לא עזב אותי, מצאתי את עצמי חושב על כך רבות והדבר התחיל לתת את אותותיו,

לצערי זה התחיל להרחיק אותי והתחלתי לתהות האם אני אוהב אותה?

האם אני רוצה שהיא תעבור לגור איתי?

האם אני מוכן לכך?

תקופה מסוימת אילו המחשבות שעברו לי, לא ידעתי מה אני רוצה, מה אני מרגיש, הייתי מבולבל לחלוטין.

לאחר חודש ישבנו ודיברנו, היא שאלה מה קורה?ומה אני חושב?

ואז אמרתי שאני לא יודע מה אני מרגיש, אני לא יודע האם אני אוהב אותה ואני רוצה קצת זמן לעצמי, התגובה שלה הייתה הלם מוחלט, היא מאוד נפגעה וחשבה שכל הזמן השלתי אותה, ניסיתי להסביר לה אבל לא הצלחתי, לא היה לי מה להגיד, לא ידעתי איך להסביר את עצמי, ישבתי כמו מפגר כל מה שניסיתי להגיד יצא רע, היא יושבה מולי, בוכה ואני לא אומר כלום, הרגשתי ריק לגמרי, מת.

זה היה פשוט נורא, רק רציתי שתלך, שתשאיר אותי לבד, לבסוף היא הלכה.

היא נסעה הביתה בוכה , היסטרית ואני אפילו לא התקשרתי לשאול מה שלומה.

אחרי יום התקשרתי, ניסיתי להסביר את עצמי, היא מאוד נפגעה, לא סלחה לי.

במשך 3 שבועות הייתי קרוע, מיוסר, שבור לא ידעתי מה אני רוצה, ניסיתי להבין מה אני מרגיש, האם אני אוהב אותה, אילו היו 3 השבועות הכי גרועים בחיים שלי, חייתי כמו זומבי, לא מצליח לתפקד.

לבסוף הגעתי לכמה מסקנות:

הבנתי שאני אוהב אותה, הבנתי שאני רוצה להיות איתה, אני רוצה להתחייב ושהקשר יוביל לחתונה.

שלחתי לה מכתב ספונטני:

עדי,

כל כך עצוב לי ,רע לי , אני מתגעגע אליך, את כל כך חסרה לי.

אני עשיתי את טעות חיי, אני לא יודע איך ויתרתי עליך בכזאת קלות, איך עשיתי את הצעד הטיפשי הזה.

חבל שאני לא יכול לקחת את הגלגל לאחור.

 אני מבין, מרגיש יודע שאת חסרה לי, אני אוהב אותך ,את כל כך חשובה לי.

אני יודע שפגעתי בך, הפרתי את האמון שלי,  אני רק מקווה שאת יכולה לסלוח לי.

אני רוצה לדבר איתך, לגעת בך את היית חברה טובה שלי היה לנו משהו טוב ואני הרסתי אותו, אני רוצה להאמין שלא הכול אבוד שכן יש תקווה.

כל התקופה הזאת בלעדייך היא כל כך קשה לי אין יום שלא עובר בלי געגועים, בלי חרטה , בלי עצב.

אני לא יודע למה ביום שנפרדנו הגבתי בצורה כל כך גרוע וטיפשית, אני יכול למצוא הסברים ולנתח אבל זה לא ישנה את התוצאה שהייתי אידיוט מושלם.

אני מבקש סליחה.

אני אתקשר בערב , מקווה שתסכימי לדבר איתי.

בערב התקשרתי, דיברנו 4 שעות, ניהלנו שיחה רצינית, בשיחה אמרתי לה מה שאני מרגיש, מה שאני רוצה, היא הבינה אותי וכבר לא כעסה עלי אבל היא לא הסכימה לתת סיכוי נוסף.

אמרה שהיא לא מאמינה שהיא יכולה להקים איתי משפחה ושבשעת משבר אני לא אתפקד או משהו כזה.

היא ציינה שהיא עדיין אוהבת אותי אבל זה נגמר.

שלחתי זר פרחים וקיבלתי תשובה:

(סתם לידיעה - אני שולחת לך מייל ולא סמס כי הודעות טקסט שהם יותר מכמה מילים לא נשלחות מהפלאפון שלי כמו שצריך) הודיתי לך על הפרחים, זה נכון. עדיין, זה לא מבטל את כל מה שדיברנו - ודיברנו הרבה זמן- ביום רביעי.

ניהלנו שיחה של סגירת מעגל, בין שני אנשים בוגרים ומביני עניין, שמסיימים קשר, מטהרים את האווירה, כדי שלא יישארו מטענים וממשיכים  - כל אחד בדרכו שלו.

כבר דברנו על זה שאנחנו לא נפגש, עכשיו או בהמשך, כי אין טעם, היות ואנחנו לא עומדים לחזור או  להיות ידידים. 

השיחה נגמרה וסוכמה בזה שמאותו רגע - כל אחד מאיתנו ממשיך הלאה, לחוד, בדרכו שלו. השורה התחתונה - תודה על הפרחים. יחד עם זאת, אנחנו לא ניפגש.

עדי

זהו פחות או יותר,

חבל ועצוב.

סטארטאפיסט.