אתמול ישבנו כל החברה בקפיטריה ודיברנו, אנחנו רק 5 אנשים בחברה אז היה מקום לכולם.

כל אחד סיפר סיפור מצחיק ואני נזכרתי באחד הפספוסים הכי גדול שהיה לי:

ניגנתי בחלילית במשך שנתיים מכיתה ג עד ד, כן ככה התחילה הקרירה המוזיקלית שלי.

את האמת אני לא חושב שהייתי די גרוע אבל זה ניתן לויכוח.

בסיום השנה השנייה היה לנו קונצרט גדול, ענקי, בומבסטי.

התכוננו לקונצרט במשך חודשיים, לכל אחד היה 2 קטעי סולו וכמה נעימות ביחד.

אני זוכר שמאוד התרגשתי וממש חיכיתי ליום של הקונצרט.

ביום של הקונצרט אימא שלי שלחה אותי להסתפר וכשהתקלחתי אפילו ניקיתי מאחורי האוזניים.

נסענו לאולם העירוני אימא שלי קנתה זר פרחים ענקי למורה שלי, איך כשאנחנו מגיעים אנחנו רואים את כולם יוצאים מהקונצרט,  המורה שלי נגשה אלינו  ושואלת מה קרה? למה לא הגענו בזמן?

אני עומד עם זר פרחים ענקי לא יודע איפה לקבור את עצמי.

אמרתי שרשום לי שהקונצרט מתחיל בשעה שבע, היא תקנה אותי ואמרה שהוא התחיל בשעה 17.

אז כן, אני התבלבלתי בין 17 לשבע בערב L והגעתי בסוף הקונצרט.

לגבי הקרירה שלי בתור נגן חלילית:

כנראה שהנגינה שלי לא הייתה כל כך טובה כי אחרי כמה זמן אחים שלי מלאו לי את החלילית בפלסטלינה.

סטארטאפיסט.