כשפתחתי את בלוג ישבתי וחשבתי מה יהיה הכינוי שלי?

לילות שלמים עברתי ללא שינה,

הסתגרתי בבית עם ארגז של וודקה,

כל כמה דקות הורדתי שוט שחלחל בגרוני הסדוק,

לא הכנסתי מזון לגופי,

התנזרתי מסקס,

התנזרתי מסיפוק עצמי,

ניסיתי דמיון מודרך עד שלבסוף החלטתי:

"סטארטאפיסט".

ידעתי שהזמן מוגבל שאני חי על זמן שאול,

שיש לי רק מספר חודשים ספורים שבהם אני יכול לשרוד,

אני שומע את המחוגים זזים, כל שנייה כל דקה כל שעה מקרבת אותי לסוף המר, השעון לא מפסיק לעצור, הזמן ממשיך לנזול בין האצבעות ללא רחמים.

בעצב וביגון בקרוב זה הולך לקרות.