לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


חיי, כן מתברר שיש לי חיים.

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2006

דפיקה, כיסא והצעיף.


דפיקה קלה על הדלת,

אני ניגש לעינית זאת היא, בדיוק בזמן.

אני עומד ערום כשהאיבר שלי זקור וקשוח.

הדלת נפתחת, חיוך של תדהמה נמרח על פניה, היא מעבירה את הלשון שלה לאט לאט על השפתיים החושניות שלה.

מממממ אהבתי היא אומרת ומושיטה יד לוחצת לי קלות את הזין .

כנסי אני אומר לה, הערב רק התחיל.

 

אני מוביל אותה אל הסלון, במרכז עומד כיסא ומסביב דלוקים נרות.

תתפשטי אני פוקד עליה,

לאט לאט היא מורידה את הבגדים נשארת עם תחתונים וחזייה.

תורידי הכול.

היא מורידה את החזייה חושפת את החזה המלא שלה, הפטמות שלה זקורות, קשות.

היא מסתובבת מפנה את הישבן שלה אלי, בעדינות היא מורידה את התחתונים חושפת את הישבן הברזילאי שלה.

תסתובבי.

היא מסתובבת, עומדת מולי עם הגוף המושלם שלה.

שבי על הכיסא ותעצמי עיניים.

היא מתיישבת על הכיסא, רועדת מהתרגשות, אני ניגש אליה מחזיק בידי שני צעיפים.

אני קושר לה את העיניים עם הצעיף השחור לא נותן לה לראות דבר.

עם הצעיף השני אני קושר לה את הידיים לכיסא מאחורה. 

את יכולה לזוז?

לא, היא עונה לי.

יופי אני הולך לסרט ביי.

 

(*ככה יעשה למי שמבריזה לי)

נכתב על ידי , 27/12/2006 02:27   בקטגוריות אני, סיפורים על חיי  
35 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי: 

מין: זכר

MSN: 

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסטארטאפיסט אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סטארטאפיסט ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)