אני יושב בפאב ברקע קולות של צחוק ושיחה, לוגם בהנאה את המשקה שלי משחק קלות עם קוביות הקרח.

הג'ינג'י יושב לידי, אני חושב שהוא מדבר אלי, הראש מוסט הצידה מהנהן בהסכמה, על מה אנחנו מדברים אני שואל בלב? מה זה משנה עונה לי הקול הרציונאלי, פשוט תמשיך להנהן, הוודקה שולטת בי משעשע כמה זה טוב, אני אוהב את הרגשת האופוריה שבראשי,  ,

החיים שלך הם פנטזיה אומר לי לפתע הג'ינג'י, אני מחזיר בבת אחת את תצומת ליבי  אליו, מה זאת אומרת אני שואל?

תקשיב הוא אומר לי: יש לך כסף, יש לך עבודה טובה, אתה גר לבד ומזיין כמו חמור שוודי במדבר עיראקי, אז למה אני לא מאושר אני שואל אותו?

כי אתה דפוק הוא עונה לי, מצחיק אני חושב לעצמי ואפילו די משעשע לפעמים אני נותן לדברים קטנים להרוס לי את האושר ולמה?

אני חושב שאלו מסוג השאלות שאתה שואל את עצמך מידי יום, אין תשובה נכונה או לא נכונה, אני יושב מהורהר האם הוא צודק? מה חוסם אותי? אחרי מחשבה מעמיקה עם עצמי אני עונה לו:

אני כן מאושר, די טוב לי אבל תמיד יש דברים שגורמים לך לחשוב, מידי פעם הם טובים ולפעמים רעים ומה לעשות ככה זה בחיים, אבל אני טיפוס אופטימי ומסתכל על הצדדים החיוביים, החיים הם כמו רכבת הרים: פעם אתה למעלה על הפסגה ופעם אתה למטה אחרי ירידה תלולה, מה שחשוב הוא לדעת לא להישבר, להחזיק מעמד ולעמוד שוב על הרגליים.

וזה מה שאני, שורד.

תמיד ידעתי להסתדר בחיים, תמיד עשיתי הכול בכוחות עצמי, זאת הגדולה שלי אבל גם החולשה שלי.

ספציפית לעבודה שלי זה לא טוב, כי אם אני לא יודע משהוא אני צריך לשאול אחרים ועד היום לא עשיתי את זה אלה למדתי לבד, נקודת חולשה לא טובה. אני צריך לשנות את הגישה הזאת, לדעת לשאול כשאני לא יודע.