מה אתה עושה ביום חמישי?

עדיין לא יודע למה?

רוצה לנסוע לחרמון לעשות סקי?

Well

זאת ההצעה שניתנה לי ביום שני, אף פעם לא עשיתי סקי, אז למה לא קדימה תמיד יש פעם ראשונה.

קמתי ביום חמישי בשעה 5 בבוקר, אני חושב שהפעם האחרונה שקמתי בשעה כזאת הייתה בטירונות בצבא, מי לעזאזל מתעורר כל כך מוקדם ויותר חשוב למה להתעורר כל כך מוקדם?

השעון המעורר צלצל וצלצל בקושי העיר אותי מזל שלי שיש לי סנוז אחרת לא הייתי מתעורר, כמו זומבי טיילתי בבית מחפש את השירותים, אוף ממתי יש פה קיר? שאלתי את עצמי כשנתקעתי בו ולמה הכול חשוך?

הזזתי את עצמי למטבח כדי להכין כמה סנדוויצ'ים, באותה הזדמנות כמעט הורדתי לעצמי את האצבע, ממממ דם יכול להיות תוספת נחמדה לפיתה עם החומוס הרהרתי לעצמי, מה לא?

אחרי מאבק עיקש עם המכנסיים הם הועילו בטובם לעלות על ישבני, אז מה אם ניסיתי ללבוש אותם הפוך, אני כאן הבוס!

לבסוף הכול היה מאורגן, התיק היה עמוס בכול טוב, ואפילו בזוג תחתונים להחלפה, אני יודע למה אני צריך אבל ככה אימא חינכה אותי.

ירדתי לרכב והתחלתי לנסוע, את האמת לא כזה נורא להגיע לחרמון בסך הכול שעתיים וחצי של נסיעה.

התארגנו בחרמון לבשנו חליפות סקי ולקחנו את הציוד, למזלי חבר שלי הוא מדריך סקי אז החלטתי בשבילו שהיום הוא יהיה המדריך שלי.

התחלנו עם הדברים הבסיסים : איך לזוז, איך להסתובב במקום ואיך לעמוד, עד לפה אני הייתי בסדר ואפילו לא נפלתי,

טוב מאוד הוא אמר לי ועכשיו נתחיל לזוז,

לא אני לא אמרתי לו בקול מפוחד,

קדימה הוא אמר לי זוז!

לא רוצה עניתי בקול חלוש,

נו קדימה תראה זה לא קשה הוא הראה לי,

טוב אמרתי לעצמי, קדימה אתה יכול וזזתי,

אתה רואה זה לא היה קשה הוא אמר לי,

התחלנו קצת לגלוש כאשר הוא אומר לי מה לעשות ואני מקשיב לו כמו ילד טוב,

ואו זמזמתי לעצמי, אני גולש, אומנם במהירות של 2 קמ"ש אבל עדיין גולש.

אני חייב לציין שהייתי די טוב ואפילו לא נפלתי פעם אחת.

ביליתי את כול הבוקר בירידה של מדרון באורך של 100 מטר ועליה איטית בחזרה,

לבסוף הוא אמר לי שאני מוכן למסלול הירוק,

אתה בטוח שאלתי אותו?

כן הוא ענה לי,

אבל תסתכל איזה ירידה ענקית יש שם,

לא זה בסדר, אתה תסתדר,

טוב אמרתי לו בחשש כבד קדימה בו ננסה,

עלינו ברכבל למסלול והתחלנו לגלוש, ירדתי חצי מסלול ואפילו לא נפלתי, מכל כיוון עקפו אותי גולשים מנוסים אבל היי אני גולש!

פתאום הגענו לירידה ענקית, עמדתי והסתכלתי, אין סיכוי שאני יורד את זה אמרתי לו,

למה לא? זה לא כזה נורא הוא ענה לי,

תגיד לי אתה נורמאלי? תסתכל איזה מדרון תלול, זה מפחיד רצח אמרתי לו,

לא זה בסדר, יהיה סבבה,

ברגליים רועדות התחלתי לרדת, לא עברו 5 מטרים ומצאתי את עצמי נמרח על השלג,

ניסיתי להתרומם וטרח נמרחתי שוב על הישבן,

אני לא זז מפה יבבתי לו,

נו קדימה הייתה בסדר הוא ענה לי,

אני לא זז מפה יבבתי שוב,

קום על תהייה נקבה הוא אמר,

אני לא זז מפה, אני אשבור את כול הגוף שלי, אני אמות!

לא אתה לא,

כן אני כן!

לבסוף הסכמתי לקום הצלחתי להתקדם עוד 10 מטרים וטרח נמרחתי שוב על השלג,

זהו אני לא זז אמרתי,

נתתי לו את המגלשיים וככה מובס התחלתי לרדת  את שאר הירידה ברגל. משאיר את הירידה מאחורי צוחקת אל גבי.

והינה תמונה שלי בדיוק כשאני נופל: