לפעמים אתה יושב לבד וחושב על כול העולם,

אין אף אחד שיכול להסביר לך איך דברים אמורים להיות, חבל שאין מדריך שפשוט אפשר לפתוח ולקרוא.

למה לכול דבר יש כמה הסברים?

למה אי אפשר להיות אתה, למה תמיד אנחנו מסתתרים מאחורי מסיכות?

האם זאת הבדידות או החשש להיפגע?

למה קשה לנו לאהוב, לתת מעצמך ולפעמים רק בשביל לחלוק את מעט החום שבך?.

איך דברים אמורים להסגר?

הרבה שאלות והרבה תשובות, תמיד אנחנו בוחרים את התשובה שמתאימה לעצמנו אבל האם זאת התשובה הנכונה?

שאתה ילד קטן יש לך הרבה שאלות, הרבה למה?

אני רוצה לחזור להיות ילד קטן, לשחק כול היום ולא לדאוג לשום דבר, אולי אני אמציא מכונת זמן? אחת כזאת שתחזיר אותי 20 שנה אחורה, אני מבטיח לשחק את כול המשחקים שאני אוהב: 1,2,3 דג מלוח, חיי שרה, עמודו, תיפסוני ועוד הרבה משחקים.

שמתי לב שהיום אין יותר ילדים ברחוב, היום כולם יושבים בבית ומשחקים בפליסטישן או במחשב, די עצוב שזה ככה אבל כנראה זה הדרך של החיים.

אני זוכר איך אני הייתי מבלה ברחוב עם כול השכונה, היה כזה כייף, היינו עושים הרבה רעש ובלגן אבל בדיוק בשעה 2 כולם היו עולים הביתה כי בין 2 ל-4  אסור היה לעשות רעש.

כל חופש גדול היה כמובן את הפרסומת הזאת