כמו שכתבתי בפוסט הקודם המצב לא טוב.

לפני שהחברה שקנתה אותנו החליטה על הרכישה עשינו POC  מולם,

המבדק עבר מעל למְצֻפֶּה, התוצאות היו די טובות והתברר שהמערכת שלנו פועלת פי 40 יותר מהר מהמערכת שלם,

האנשים מהצד שלהם היו בהלם מוחלט הם לא ציפו לתוצאות כאלה טובות ובגלל הביצועיים המעולים נקנתה החברה.

במשך השלושה חודשים האחרונים אנחנו לומדים את המוצר במלואו, את כל התמונה המלאה ורואים כמה המוצר שלהם מורכב, גדול ומסובך

צוות שלם של אנשים מוכשרים מנסה למצוא את הפיתרון המלא ולהביא לידי הצלחה את המהירות הנדרשת, בנוסף גויסו צוותים גדולים על מנת להמשיך את הפיתוח של הכלים הדרושים על מנת ליצור סביבת עבודה מלאה וכלים תחזוקתיים.

הדרך לא קלה ויש מהמורות רבות, בכל צעד קטן קדימה אנחנו רואים שחסרים לנו 2 צעדים אחורה, לאט לאט מסתמנת ההרגשה שכנראה אנחנו תקועים ושמישהו די פישל מהצד שלהם ב POC: הוא לא היה טוב ושהבדיקה לא אפינה ובדקה  כמו שצריך את כל הדרישות הנדרשות.

הפסימיות התחילה לחלחל בכל הצוות והשבוע נקראו המנהלים לפגישה דחופה עם הבוסים הגדולים, הם היו צריכים להציג את ההתקדמות בפרויקט ולצערי אין התקדמות אנחנו תקועים.

יום אחרי הישיבה כינסו את כולנו והודיעו לנו את החדשות הרעות:

החליטו להקפיא את כל הפיתוחים של המוצר, כל צוותי הפיתוח יפסיקו לעשות את מה שהם עושים ואנחנו צריכים לבדוק 3 אלטרנטיבות אחרות, הקציבו לנו חודש וחצי כדי לחקור את הנושאים שבמהלך הזמן הזה אנחנו צריכים לראות האם אפשר להשתמש בהם ואם כן אז באיזה צורה.

הלם מוחלט היה בסוף הישיבה, האנשים היו עם ראש מורכן וחשש כבד התחיל לכרסם בליבי, אני לא רואה איך תוך חודש וחצי אנחנו מוצאים פיתרון מספיק טוב ואני די חושש שעוד חודשיים סוגרים את קבוצת הפיתוח והמחקר ואז אני מוצא את עצמי מועף החוצה עם בעיטה בישבן ושוב מחפש עבודה.