לפני כל אימון בחדר כושר אני עושה פעילות אירובית, אלו להירגע לא סקס אלה הליכה.

ליד החדר כושר שלי יש פארק ענקי ושם אני הולך.

אני אוהב את הזמן הזה, זמן איכותי עם עצמי, שום דבר לא חשוב רק אני והטבע, טוב בערך, אני הטבע וכל הערסים שעושים מנגל ליד השביל.

לא ראית מהו הישראלי המצוי עד שלא ראית משפחת ערסים ממנגלים באמצע פארק

בכל אופן  אני נותן למחשבות לנדוד, אני אוהב לחשוב על דברים שעברו עלי, לנתח אותם ואני הכי אוהב לדמיין.

אני ממציא לעצמי סיפור ובמשך כל ההליכה בונה מסביב עלילה שלמה, לרוב יוצאים לי סיפורים די הזויים וחבל שאני לא זוכר אותם.

היום באמצע ההליכה הגעתי לחורשת עצים, לפתע התחלתי לקבל צמרמורות, כל העור שלי התחדד והייתה לי תחושה ממש רעה שמשהו רע הולך לקרות לי שם, אין לי הסבר אבל התחושה התגברה בכל צעד שהתקדמתי, הרמתי את המבט, הסתכלתי על העצים והכול נהייה שחור ומפחיד, עמדתי קפוא  ולא התקדמתי.

כל איבר בגוף שלי סימן לי לא להמשיך והפעם החלטתי להקשיב לאינטואיציה שלי, הסתובבתי והלכתי משם.

אין לי הסבר למה שקרה, זה היה די מפחיד אבל מניסיון עבר למדתי להקשיב לעצמי.