אני עומד בקצה הרחוב, השמש מאירה מעלי, יום מדהים מלא אנרגיות, אני ממשיך בדרכי הולך לאט לאט נהנה מכל שנייה כאשר את מופיעה מולי, הרבה זמן לא ראיתי אותך, כרגיל את יפיפייה,

היי אני אומר לך ואת מחייכת אלי,

רציתי להגיד לך משהו:

אני עדיין אוהב אותך.

אני מתעורר,

עוד פעם חלמתי עליה והחלום היה כל כך מציאותי.

יום שישי, יומיים אחרי החלום, אני ומר מזל מטיילים בשינקין מתענגים על היום המדהים,

אנחנו מתקרבים לבית קפה כאשר אני מבחין בשולחן פנוי, אולי נתיישב אני שואל אותו?

עזוב הוא עונה לי השולחן לא בשמש,

אנחנו ממשיכים עוד מטר המבט שלי עובר על קבוצת הבנות שיושבת ליד השולחן, המבט שלי נתקע בבחורה המתולתלת, היא מרימה את העיניים והמבט שלנו מצטלב,

הזמן קפא מלכת,

הלם מחלט,

אני לא מסוגל לזוז,

Fuck

זאת היא.

אני ניגש אליה, אנחנו מדברים שטויות, המוח שלי מסרב לחשוב כראוי,

לאחר כמה דקות אני עוזב, לא יודע מה לעשות.

אני ממשיך ללכת עם מר מזל, שם אבל לא שם,

אני מפורק לגמרי,

הלם,

אני עוצר לחשוב,

אסור לי לחשוב,

מה לעשות?

אני רוצה לחזור אבל מפחד,

לחזור?

אני לא יודע,

אבל אני רוצה,

אבל אני מפחד,

לא לחשוב אני אומר לעצמי,

תחשוב תחשוב אני עונה,

אני חייב לדבר איתה,

האם אני רוצה לדבר איתה?

כל כך הרבה מחשבות רצות בתוכי,

מה לעשות?

אני מקבל החלטה, אני חוזר.

אני חוזר בחזרה, היא מבחינה בי,

אני קורא לה,

היא עוזבת את חברות שלה וניגשת אלי,

מוזר אני אומר לה,

המוח שלי מריץ 40 תרחישים שונים כשאני אומר לה שאני  רוצה להיפגש איתה,

אני מבולבלת היא עונה לי, הוצאת אותי משיווי משקל ואני התחלתי לצאת עם מישהו,

אני מרגיש איך אני מתמוטט, אז מה אני אומר לה , זה לא מעניין אותי,

אני צריכה לחשוב היא עונה לי, אני עדיין זוכרת את המספר טלפון שלך,

נראה, אולי.

סטארטאפיסט