כל החיים שלי גדלתי עם סודות, הכול מוסתר בשושו, אפילו עם ההורים.

אין לי אמון.

סגרתי את עצמי רגשית, לא מרגיש את הכאב, לא נותן לדברים לחלחל לתוכי,

בניתי חומות כל כך גבוהות ועבות עד אשר אף אחד ואף אחת לא יכולים לעבור.

אני צריך להפסיק לרצות את הצד השני, מה באמת אני רוצה?

מה באמת עושה לי טוב?

למה אני שם את הצד השני לפני הרצונות שלי, מה הרצונות שלי?

האם אני עושה דברים כי אני צריך? או כי אני רוצה?

היום כי אני צריך (ככה אני חושב).

הדרך ארוכה ולא פשוטה, אני רואה דברים בתוכי שאני לא אוהב, דברים שנובעים מהילדות שלי.

הזמן הגיע,

השינוי בדרך,

לאט לאט אני מתחיל להבין.

יש אור, הוא שם,

ואני עם תרמיל קטן והרבה תקווה התחלתי את הצעדה.

סטארטאפיסט