הכול היה צריך להיות מושלם, התיאום היה כל כך טוב, לתוכנית לא הייתה שום פגמים אבל כמובן לחוק מרפי היה תכנון משלו.

למה שהכול יתקתק כמו שעון שוויצרי אם הוא יכול לתקתק בשעון ערקי?

התוכנית הייתה:

חמישי בלילה איתה.

שישי בצהריים עם הצועקת.

שישי בלילה עם המפנקת( אה עדיין לא סיפרתי עליה, גם זה יבוא).

וכמובן איפה אני ואיפה התוכנית,

הייתי אמור לפגוש אותה ביום חמישי בערב ללילה שכולו טוב אבל כמובן שדברים השתבשו ולא נפגשנו, חוסר התיאום של הזמנים בינינו היה מושלם ובסוף מצאתי את עצמי ישן לבד במיטה שלי.

לפחות עדיין יש את הצועקת אמרתי לעצמי באופטימיות קלה, בבוקר הלכנו למסאז', היא החליטה שצריך לפנק אותי לרגל מקום העבודה החדש, הגענו לספא, נכנסנו לחדר זוגי די רומנטי,

לי הביאו את בוריס כדי שיפרק אותי והיא קיבלה את אולגה היפיפייה, אני מבין שבסוף לא יהיה הרפיה אמרתי לצועקת, על תדאג היא אמרה לי, אני אבוא אליך או עליך הוסיפה וקרצה, יש אלוהים אמרתי בלב.

המסאז' היה די נחמד והגעתי למסקנה שאני צריך לעשות לפחות פעם בחודש.

אחרי המסאז' הלכנו לקניות, אף פעם לא עשיתי קניות רציניות, אני לא מדבר על חולצה ומכנס אלה על הרבה חולצות ומכנסיים, בפעם הראשונה שלי שרפתי 3000 ₪ על בגדים.

לא ידעתי שקניות כאלה מעיפות ושכבר סימנו את הקניות השעה הייתה כבר 4 והיא הייתה צריכה לעוף הביתה כדי להתכונן לארוחת ערב, הינה הזיון שתכננתי מתפרק לי מול הפנים.

לגבי הבחורה המפנקת עדיין לא קיבלתי ממנה סימני חיים ועם המזל שלי יהיה כמו שהיה במשך היום האחרון אני יכול לציין בסיפוק רב על 3 פספוסים ב3 הזדמנויות.

לפחות אני הולך לסבתא כדי להדליק נר חנוכה 8.

סבתא שלי הכי אוהבת אותי בעולם, ככה היא אומרת לי,

סבתות לא משקרות נכון?

שלום לכולם,

אני חושב שמגיע לכם הסבר על הפוסט הקודם ועל הכותרת, אז בבקשה לסגור את הניידים, להכין כוס קפה והינה ההסבר:

כן כן זה קורה,

היום הגדול מתקרב בצעדי ענק, בקרוב זה הולך לקרות ואז אני הצטרך לשאול את עצמי מה הלאה?

פרק בחיים שלי הולך להסתיים,

פרק חשוב שליווה אתי ב-3 וחצי השנים האחרונות.

והוא: עוד קצת סבלנות והכול יתבהר.

כשפתחתי את הבלוג בחרתי בכינוי "סטארטאפיסט", חשבתי שאני אתמקד ואספר בעיקר על העבודה שלי אבל יצא משהו אחר. את האמת עדיין לא הבנתי מה יצא, מה סגנון הכתיבה שלי ומה מיחד אותי?

אבל אני אוהב לכתוב על הכול ועל כלום.

מה שמצחיק אותי הוא שכשקורים לי אירועים אני חושב בראש איך אני אכתוב אותם בפוסט, התחלתי לחשוב בצורת פוסטמוסיזם* במקום ריאליזם, ממש משעשע, לא שזה רע חס וחלילה פשוט מעניין, אני מניח שזאת צורה כלשהי של התמכרות.

אז אני מודה אני אוהב לראות את הסטטיסטיקה היומית, אני אוהב שאתם מגיבים. (קדימה זונות תתחילו להגיב וליצור לינקים אלי) ,

אני אוהב את העולם הזה והוא חלק ממני.

ישבתי והסתכלתי על פוסטים שכתבתי, אני מחשיב את עצמי כאדם ורבלי וממממ די אוראלי J, כתיבה היא לא הצד החזק שלי אבל מחלק מהפוסטים שלי הייתי ממש בהלם, לא האמנתי שהם יצאו מידיי המסוקסות ואם אני יכול כל אחד יכול.

עכשיו אתם בטח שואלים מה הקשר לאמונה?

WELL.......

במהלך השנים הראשונות בסטארט-אפ שלי אף אחד לא האמין בי ( איך אפשר שלא חמד של בחור כמוני?), כולם אמרו שאני מבזבז את הזמן שלי, החברה שלי, כן זאת שהיינו 6 שנים ביחד לחצה עלי לעזוב את הסטארט-אפ ולהמשיך הלאה (זונה קטנה), החבר הכי טוב שלי אמר שזה בזבוז זמן ( בטח בגלל שיש לו קטן). הסקפטיות מסביבי הייתה רבה אבל אני המשכתי עם הרעיון ועם האמונה, לא נשברתי.

שנה וחצי עבדתי ללא משכורת, שנה וחצי עבדתי מהבית אבל לאט לאט החברה התחילה לקרום עור וגידים:

גדלנו משני אנשים לשלושה,

גיסנו סכום קטן,

קיבלנו משכורות מגוחכות,

עבדנו בגראז',

ואז גדלנו לחמישה אנשים,

עשינו POC לחברות קטנות וכל פעם הגענו לאחת יותר גדולה, ((POC- proof of concept

והינה היום הזה מגיע.

אני מבקש לשבת טוב טוב על הכיסא,

לפתוח את בקבוק השמפניה,

ובמחיאות כפיים רמות אני רוצה להגיד מזל טוב

החברה שלי נמכרת!,

כן שמעתם טוב קונים אותנו.

אני לא יכול לספר לכם מי קונה אותנו כי זה אחד התנאים בעסקה: שהמכירה תישאר בסוד כמוס לחמור ולסוס, אבל אני אלחש לכם באוזן שזאת חברה מאוד גדולה ומוכרת לכולם מעבר לזה אני לא יכול להוסיף.

כתוצאה מכך אני כבר לא יהיה סטארטאפיסט אלה עבד/פיון/בורג בחברה גדולה. ( זה הזמן לרחם עלי ולפנק אותי במסאז' קליל בעצם כל מגע מיני יתקבל בברכה J )

רגע איפה הייתי?

אה כן:

לכל האנשים שלא האמינו בי: לכו תזדיינו.

אני עשיתי את זה!!!!!!!!!!!

ואתם חסרי האמונה תמשיכו לחיות בפחד ולא לקחת סיכונים,

מי שחושב בקטן נשאר קטן.

אני לא מתכון לסגור את הבלוג, אני לא יודע האם אני אמשיך להשתמש בכינוי "סטארטאפיסט" כי אני בעצם  לא יהיה יותר סטארטאפיסט, בנשמה שלי אני כן מממ... טוב נראה כבר אני מניח שהזמן יעשה את שלו.

טוב אנשים אני רוצה לאמור לכם תודה רבה על 5 הדקות שהקדשתם מחייכם לקריאת הפוסט, אתם מוזמנים לשלוח לי פרחים, תחתוני נשים, חזיות וכל מה שעולה לכם בראש.

סטארטאפיסט.

צוחק כל הדרך אל הבנק.

*אה ואני שומר לעצמי את כל הזכויות על הביטוי: "פוסטמוסיזם", כל מי שרוצָה להשתמש בביטוי הנ"ל חייבת לשלוח לי תמונות שלה ורצוי חושפניות. J

לשלושה אנשים בישרא יש את התמונה הזאת אי לכך החלטתי לפרסם אותה ברבים.

אז קבלו ללא כל השתהות חשיפה ראשונה שלי.

והינה אני, נו טוב חצי: