למה דברים טובים נגמרים כל כך מהר?

חבל שאי אפשר לעצור את השעון ולא לתת לזמן לעבור,

לחיות את הרגע שוב ושוב.

התקשרתי והזמנתי חדר במלך שלמה, רציתי שמישהו יצטרף לנסיעה איתי אבל כל החברים שלי היו עסוקים.

כרגיל כל יום שישי יש לי ארוחה משפחתית, באמצע הארוחה זרקתי שמחר אני נוסע לאילת ושאני נוסע לבד כי כול החברים שלי עובדים, לפתע האח הקטן שלי צעק בהתרגשות: אני, אני ,אני.

מה אני שאלתי אותו?

אני יכול הוא אמר לי, יש לי שביתה באוניברסיטה,

חשבתי לשתי שניות ואמרתי לו : טוב סבבה תהייה מחר מוכן ב- 10 בבוקר.

הנסיעה עברה באופן די רגוע מידי פעם התחלפנו בנהיגה ובלי ששמנו לב מצאנו את עצמנו באילת, כמו 2 ילדים קטנים מלאי התרגשות נכנסנו לחדר, את האמת ציפיתי ליותר אבל לא נורא העיקר שהמיטה גדולה.

את רוב הזמן ביליתי בשינה סיגלתי לעצמי סדר יום די רגוע: קמתי בבוקר, אכלתי ארוחת בוקר, חזרתי לישון, קמתי שוב, מסאז' קצת בריכה ושוב למיטה.

די נהניתי מהחוסר מאס , כייף שאתה לא צריך להגיע לאנשיו ושאין לך שום לחץ.

אבל בכל יום התגברה אצלי תחושת העצב, בכל מקום ראיתי זוגות וכאב לי הלב.

מבפנים הרגשתי שמשהו נשבר, הרגשתי שדי, זהו גם אני רוצה חברה.

אני לא רוצה להיות לבד.

הרגשתי אהבה עצומה ורציתי לחלוק אותה,

ולא היה לי עם מי,

בכיתי מבפנים,

נשברתי.

אני צריך לעשות כמה שינויים בחיים והחלטתי לקבל כמה החלטות:

אחד השינויים הגדולים הוא שאני זורק את כל היזיזות שלי,

הגיע הזמן להפסיק לקפוץ מבחורה לבחורה,

החום והרגש שאני רוצה ושאני מקבל מהן הוא מזויף,

אז זהו אני יוצא לדרך חדשה,

דרך שאני מקווה שתוביל אותי למשהו טוב,

משהו אחר.

סטארטאפיסט.

יוצאים?

עוד ערב, נו עוד יציאה תרשם ביומן הארוך שלי,אני מרגיש שאבדה לי המוזה לצאת לבארים אפלים, לשתות עד כלות הנשמה, להכיר בחורות ולהטביע בהן את חותמי.

אבל היי שאני אשאר בבית?

למה לא בכיף אני עונה לו עוד 20 דקות אני אצלך;, אני מסיים את השיחה ומתקשר לידידה שלי שתמיד רצתה להצטרף אלי, קדימה יש לך 20 דקות להתארגן .

אנחנו מגיעים לפאב והוא כבר די מלא למזלי הברמן ישר מסדר לנו מקום ואנחנו מתיישבים.

הערב זורם לו באיטיות , לאט לאט המקום מתמלא, אוף כמה נשים יפות אני חושב לעצמי איך אני יכול לבחור רק אחת ולהתחתן איתה?

בין בירה לבירה אני מזמין לי צ'יסר של וויסקי נותן לאלכוהול להשתלט על כל חלקה הגיונית במוח שלי, אתם יודעים כמה שטויות אפשר לפלוט כאשר אתה שיכור?

מתברר שדי הרבה.

ידידה שלי מחליטה לשחרר לחופשי את המיניות שלה ומבקשת שנעזור לה למצוא בחורה ללילה, איך את רוצה שאני אעזור לך אני שואל אולי קודם נמצא בחורה לי ולחבר שלי?

מזווית העין אני רואה בחורה בלונדינית קטנה, אולי היא אני מצביע עליה.

היא מסובבת באיטיות את הראש ומתחילה להרטיב את המושב, כן היא מגרגרת כמו חתולה מיוחמת היא מוצאת חן בעיני, אנחנו מנסים ביחד לחשוב על טקטיקה לכיבוש הלב של הבלונדינית.

נפלה החלטה היא פשוט נגשה לבחורה ונישקה אותה.

טוב כנראה לא כל כך הלך לה כי היא חזרה אחרי 2 שניות עם הזנב בין הרגליים וסיננה קללה עצבנית.

הזמן שוב עובר כאשר הנייד מתעורר לחיים ומסמל לי על הודעה חדשה :"יש מצב מותק?"

טוב חברים יקרים שלי אני מודיע להם אני זז

והולך לערב שכולו תענוג מסוג אחר.

הגעתי למסקנה שכל פעם שאני שוכב עם בחורה היא לוקחת ממני חלק, אני לאט לאט  מפרק את עצמי לחתיכות קטנות ובסוף לא יישאר מעצמי מה לתת.

אני לא אוהב את ההרגשה הזאת , הרגשה זולה ולא במקומה.

מצד אחד אני רוצה קשר רציני ומצד שני אני לא רוצה לתת מעצמי, יש התנגשות מלאה בין שתי הגישות הללו, איך אני יכול להכיר בחורה חדשה אם אני אוהב להיות לבד?

אין לי תשובה לכך, זה נושא שמעסיק אותי רבות אולי פשוט עוד לא הכרתי מישהי מיוחדת?

עד שיהיו לי תשובות תראו את הסרטון הבא ותבכו יחד איתי,

כמה בכיתי בגלל הסדרה הזאת כשהייתי ילד קטן.

אני יושב בפאב ברקע קולות של צחוק ושיחה, לוגם בהנאה את המשקה שלי משחק קלות עם קוביות הקרח.

הג'ינג'י יושב לידי, אני חושב שהוא מדבר אלי, הראש מוסט הצידה מהנהן בהסכמה, על מה אנחנו מדברים אני שואל בלב? מה זה משנה עונה לי הקול הרציונאלי, פשוט תמשיך להנהן, הוודקה שולטת בי משעשע כמה זה טוב, אני אוהב את הרגשת האופוריה שבראשי,  ,

החיים שלך הם פנטזיה אומר לי לפתע הג'ינג'י, אני מחזיר בבת אחת את תצומת ליבי  אליו, מה זאת אומרת אני שואל?

תקשיב הוא אומר לי: יש לך כסף, יש לך עבודה טובה, אתה גר לבד ומזיין כמו חמור שוודי במדבר עיראקי, אז למה אני לא מאושר אני שואל אותו?

כי אתה דפוק הוא עונה לי, מצחיק אני חושב לעצמי ואפילו די משעשע לפעמים אני נותן לדברים קטנים להרוס לי את האושר ולמה?

אני חושב שאלו מסוג השאלות שאתה שואל את עצמך מידי יום, אין תשובה נכונה או לא נכונה, אני יושב מהורהר האם הוא צודק? מה חוסם אותי? אחרי מחשבה מעמיקה עם עצמי אני עונה לו:

אני כן מאושר, די טוב לי אבל תמיד יש דברים שגורמים לך לחשוב, מידי פעם הם טובים ולפעמים רעים ומה לעשות ככה זה בחיים, אבל אני טיפוס אופטימי ומסתכל על הצדדים החיוביים, החיים הם כמו רכבת הרים: פעם אתה למעלה על הפסגה ופעם אתה למטה אחרי ירידה תלולה, מה שחשוב הוא לדעת לא להישבר, להחזיק מעמד ולעמוד שוב על הרגליים.

וזה מה שאני, שורד.

תמיד ידעתי להסתדר בחיים, תמיד עשיתי הכול בכוחות עצמי, זאת הגדולה שלי אבל גם החולשה שלי.

ספציפית לעבודה שלי זה לא טוב, כי אם אני לא יודע משהוא אני צריך לשאול אחרים ועד היום לא עשיתי את זה אלה למדתי לבד, נקודת חולשה לא טובה. אני צריך לשנות את הגישה הזאת, לדעת לשאול כשאני לא יודע.