אבל אני לא מצטערת.
לא יודעת, אין לי באמת כוח לכתוב. אמרתי לדניאל שאני אכתוב עכשיו.
טוב, ובתכל'ס, יש על מה לכתוב.
אז, בואו נשחזר בערך את אותו פוסט משנה שעברה, ונלך מהקטן לגדול;
הקטן:
אני נוסעת עוד 3 שבועות לראות הופעות של טיגן ושרה בקלגרי, קנדה. אני אהיה שם שבוע, ונראה לי שזאת הייתה ההחלטה הכי אימפולסיבית שעשיתי מאז שקניתי את הכרטיס טיסה מלונדון חזרה לארץ.
זאת הייתה החלטה די טיפשית, though, כי הטיסה הזאת עולה משהו כמו 6000 שקל, ואין לי 6000 שקל (מי היה מאמין!), אז חילקתי אותה ל12 תשלומים. כאילו, אני אשלם על הטיסה הזאת גם עוד שנה.
כל כך שווה את זה.
הבינוני:
עזבתי את המקום שבו עבדתי עד לפני חודש וחצי (רואים באיזה איחור הבאתי את הפוסט הזה). את קפה גרג. אין לי כוח לדבר על זה.
בכל מקרה, את רוב החודש שאחרי זה העברתי בלנסות למצוא עבודה אחרת והלכתי לבערך מיליון התלמדויות במיליון מקומות שונים. לפעמים חבל לי שאני לא אוהבת להיות מלצרית, כי בכל בית קפה תמיד עובדים איזה אלף מלצרים, ורק איזה 4 ברמנים. אבל להיות מלצרית זה מבאס, ולהיות ברמנית זה סופר-כיף, ואני לא בקטע של להתפשר כרגע, אז זין של כושי על כולכם.
בכל מקרה, לקראת סוף החודש מצאתי עבודה בבית קפה שכונתי ומגה-מגניב בשכונת בקעה בירושלים. לכל שולחן יש כיסאות שונים, וכולם נראים יד שנייה. ומוסיפים ליקרים ללימונענעגרוס, והברמן בוחר את המוזיקה, ואני לא יכולה כבר לספור את הפעמים ששמתי שם את הגרייטסט היטס של דיוויד בואי.
למקום קוראים קפה קאלו. אתמול האחמ"ש שלי התקשר אליי וביקש ממני לשלוח לו סידור לשבוע הבא, ואז הוא אמר לי שהוא רוצה שאני אגיע היום אחה"צ כי הוא צריך לדבר איתי. הייתי אומרת שהולכים לפטר אותי, אם הוא לא בדיוק היה מבקש ממני סידור עבודה. נחיה ונראה.
הגדול:
שוב עברתי דירה! הפעם למושבה הגרמנית\יוונית בירושלים.
אני ושיר תכננו לעבור לגור ביחד כבר בסביבות מרץ, אבל התחלנו לחפש דירה רק בתחילת מאי. אחרי שראיתי כמה דירות הצעתי לשיר שאולי כדאי לחפש עם שותף שלישי כי זה יצא יותר זול, אז החלטנו לצרף את דניאל, שחיפש לצאת ממבנה הלגו הדקורטיבי הידוע גם בשם מודיעין.
אז חיפשנו וחיפשנו, ובסוף מצאנו דירה מהממת ומושלמת. ואז פתאום שיר נזכרה לעשות את החשבון בראש שלה וקלטה שהיא סטודנטית מרוששת ושאין לה באמת כסף לשכר דירה.
אז בסוף אני ודניאל מצאנו דירה.
דניאל הביא את כל הדברים היפים בבית, ואני סידרתי לנו את האינסטלציה.
יש לנו גינה עם רהיטים שמצאנו ברחוב, יש לנו מכונת אספרסו כי מפלצני-מוזיקה עברנו אבולוציה והפכנו להיות פלצני-קפה, וקנינו ספה לפני ארבעה ימים. הסלון שלנו סובב בעיקר סביב המגה-פטיפון והמגה-מערכת הגברה של דניאל וכל התקליטים המהממים שלנו. אנחנו עומדים לתלות פסטר יפהפה של דייוויד בואי בחדר כניסה (הפוסטר הוא של העטיפה של "heroes"), ולקנות מכשיר DVD כדי שנוכל לנגן דיסקים דרך המגה-מערכת הגברה של דניאל.
יש לנו מלא אמנות ודברים ישנים ויפים. דניאל אחראי על זה, בעיקר. בחדר שלי אני צבעתי פסים ותליתי פוסטרים של טיגן ושרה וליידי גאגא ודוקטור הו. מרגיש כמו גיל 15, רק שיש לי מיטה זוגית במרכז החדר, ואני אוהבת להסתכל עליה כי זה נראה כאילו אני מזיינת מלא.
יש לנו אור בשירותים, ומתקן ייבוש לכלים מעל הכיור. זה מרגיש כמו גן עדן.
ופגשתי בחורה. אבל אני כבר אדבר עליה פעם אחרת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
