דף ריק.
בינתיים לא יוצאות הרבה מילים, כי הכאב השתלט על הכל.
גם הדמעות.
את לא חושבת בבהירות. יש לי בחילה.
התמונות פתאום מרצדות לי בראש של כל הזמן שעברנו ביחד.
את מרגישה את אהבת חייך חומקת לך מבין האצבעות.
הלב דופק במהירות.
הנשימות כבדות ואת רועדת.
הצבעים כבר מתערבבים יחד.
את ממלמלת לעצמך כל מני מילים, חצי מדברת לעצמך חצי לאלוהים.
מבקשת שיקח אותך, אבל יודעת שזה לא יקרה, והמקום היחידי שאת יכולה ללכת אליו זה המקום אליו תחליטי ללכת.
אהבה זה מה שהוביל אותי לרגע השפל הזה.
שוב,נדנוד ראש. את מסרבת לקבל את העובדה הזו.
תקחו אותי מכאן.
פתאום את מבינה כמה לכסף אין ערך. היית משלמת מליונים עכשיו כדי להיות איתו.
החיוך המטומטם הזה. האדישות. הילדותיות. חוסר המודעות. .
אם הייתי יכולה הייתי תופסת אותו בשתי ידיים ולעולם לא משחררת.
בחילה.
געגוע.
זכרון.
דמיון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
