לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


הסאטירה של ישרא
Avatarכינוי: 

בן: 34



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2009    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2009

חוק הנכבה


רציתי לעשות פה פוסט הומוריסטי בהשראת מרמוז מלך הקופים, אבל אחרי ששמעתי את הצעת החוק של ישראל ביתנו לאיסור ציון הנכבה ביום העצמאות, החלטתי לדחות את הפוסט המדובר בשביל לדבר על החוק הזה:

יושב לו ליברמן בשנת 2008 וחושב: המדינה הזו לא גורמת לאנשיה לאהוב אותה ולהיות פטריוטים, לכן יש להכריח את התושבים להיות פטריוטים. לא עלה בדעתו לרגע שעל מנת שנהיה פטריוטים, מומלץ להשקיע עוד בחינוך, תרבות, סביבה, ספורט ולהפסיק להתעמר באזרחיה ללא רחמים. בכל מקרה, כך נולדה הסיסמא "בלי נאמנות - אין אזרחות".

עברו בחירות 2009, ליברמן ועוד 14 אנשים פיקטיביים שנאספו ברחוב על מנת למלא מקום יושבים בכנסת, וכעת ליברמן חייב לחשוב כיצד הוא מיישם את זה.

כך נולד הרעיון האידיוטי הזה של חוק הנכבה.

למי שלא יודע, הנכבה (النكبة - האסון) זה ציון של עוד צד במלחמת העצמאות: במלחמה ערבים רבים פונו מבתיהם או ברחו משם, וכשרצו לחזור לאחר שהמלחמה נגמרה גילו שמישהו כבר השתכן בביתם, ולמפונים ולנמלטים לא הוצעה אפילו אגורה שחוקה כפיצוי. כמו כן, רבים מהערבים כלל לא חזרו לגלות שלקחו להם את הבית, מפני שהם נתקעו במחנות הפליטים הידועים לשמצה. אי לכך, ערבים רבים במקום לציין את יום העצמאות מציינים את הנכבה ודורשים את מימוש זכות השיבה.

ליברמן, יקיר הדמוקרטיה, מעוניין שלא יציינו את היום הזה ביום העצמאות. כך זה עובד: למפוני גוש קטיף מותר לדרוש לחזור לבתיהם שמעבר לקו הירוק, אך אוי לערבי שידרוש לחזור לביתו משנת 48'.

שתי דרישות החזרה הן לגיטימיות ועל שתיהן יש להשיב "לא". אפשר לפצות, לתת קרקע אחרת ועוד אלף ואחת חלופות, אבל לא לאפשר לחזור לבתים. יש כבר אנשים אחרים שגרים שם (לדוגמא, שני הקיבוצים העשירים בארץ, סאסא וברעם, הוקמו על כפרים ערביים בעלי אותו שם שפונו בדרך זו או אחרת ב-48'), והשיבה רק תגרום לבלגן.

כמובן שיש הבדל בין הרצון של מפוני עזה לבין הרצון של נפגעי הנכבה: ההתיישבויות בעזה נעשו מתוך אקט ציוני שנגדע באיבו, ואילו הנכבה מראה את הצדדים הפחות יפים של צה"ל, הציונות והקמת המדינה.

ליברמן הפטריוט פוחד שמא השמאלנים ירצו להשמיד את המדינה אם יגלו את הצד הזה של הקמתה, ולכן דורש שלא יציינו אותה.

כמובן שיש לזה עוד אקט: אם לא מכירים בנכבה, לא צריך לפצות את נפגעיה, כי לא מפצים על משהו שלא היה מעולם.

כמו כן, לא צריך ככה ללמד עליה, וכך לא לפגוע בחינוך המסולף לציונות או במיתוס שצה"ל הוא צבא הכי מוסרי בעולם (מושג בעייתי כשלעצמו).

לא רק שצריך לאפשר לציין את יום הנכבה, גם צריך לפצות את נפגעיה, לפתור את בעיית מחנות הפליטים וללמד על הנכבה, למען יידעו ילדי ישראל את כל הצדדים של הקמת המדינה.

לליברמן אציע שבמקום להכריח אנשים לאהוב את מדינתם, שייתן להם סיבות טובות.

יום טוב.

נכתב על ידי , 25/5/2009 12:46   בקטגוריות אנטי ממסדי, היסטוריה בגרוש, לשם שינוי זה לא הומור, פוליטיקה לעניים, אקטואליה, פסימי, צבא, שחרור קיטור  
18 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אוריה בר-מאיר ב-28/5/2009 08:35




62,536
הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , תקשורת ומדיה , הומור וסאטירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאוריה בר-מאיר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אוריה בר-מאיר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)