וכך הגיע לו יום הצומי השנתי שנקרא בפי רבים "יום הולדת".

אז כך, לפני 19 שנה, אמא שלי ילדה בן בכור, ומייד הצטערה כי ראתה שמדובר במישהו שאוהב לחפור ולזבל את השכל להנאתו האישית.

בדרך כלל אני מסתפק בזה שהיום זכותי לקבל צומי מבלי להתאמץ, אבל היום אעשה פוסט קצר.

אני יודע שאמרו זאת לפניי, אבל איזה מין יום הולדת זה 19? בגיל 18 אנחנו בגירים, בגיל 20 מחליפים קידומת, וביניהם יש גיל מעבר פיקטיבי ומיותר.

והנה כמה דברים שהספקתי לעשות ב-19 שנה:

לשמור על בתוליי, רווקותי ומדד היציאות והדייטים שלי על אפס. בקיצור, אם אמשיך ככה ואפנה לכמורה, יש לי סיכוי להיות האפיפיור האתאיסט הראשון בעולם, ובעל הכהונה הכי קצרה בעולם כי יתנקשו בי תוך חמש דקות.

לפתוח בלוג שהפך מנסיונות כושלים להצחיק לבלוג סאטירי שמתחיל לתפוס תאוצה אחרי שלוש שנים (בשעה טובה).

ליצור קשר עם ניצן הורוביץ בקשר לבתי הדין הרבניים ולהיכנס לקצת אקטיביזם שעדיין לא הרג אף אחד (חוץ מאת גאנדי ומרטין לות'ר קינג...).

להפוך לכותב במגזין עם 30,000 כניסות בחודש (כמעט פי שלוש ממה שהבלוג קיבל בשלוש שנים), ולהפוך להיות העורך שלו אחרי שנתיים של כתיבה ועבודה מאומצת (קישור ברשימות).

להפוך מאחד שנחרד כשמפלים אתיופים וממש לא מעניין אותו כשמפלים ערבים, לאחד שרואה בכל האנשים בני אדם שווים.

להיות מתומך של צבא העם ושל צה"ל לאחד שרואה בו משהו מאוד דומה לכנסת: בזבזני באותה מידה, ורוב האנשים שבו סתם מבזבזים את כספי משלם המסים.

ללמוד כמה מילים בערבית ולקרוא קצת ערבית, ולא הודות למערכת החינוך הנפלאה והנאורה שלנו (חס ושלום שנלמד שפה רשמית של מדינת ישראל!).

לעשות עבודת גמר במתמטיקה, ולהראות לכולם ש-9 יחידות בזה (5 יח"ל רגיל ועוד 4 ע"ג) זו לא מילה גסה.

לפתח עניין רב בהיסטוריה ובמיוחד במלחמת העולם השנייה, למרות ששנתיים קודם קיללתי את היטלר יותר על הבגרות שאני עושה בגללו מאשר מה שהוא עושה לכל תושבי העולם.

לעשות שנת שירות ולהוכיח לעולם שערבים ויהודים יכולים לישון באותו חדר מבלי שמישהו לא יקום כי ערפו לו את הראש.

ברכות מזל טוב יתקבלו בברכה.