גבירותיי ורבותיי, עזבו אתכם מפוליטיקה, אקטואליה, דודו טופז ושאר בעיות שמאיימות על העולם, התרווחו בנחת על הכיסא, קחו פופוקורן ושתייה (כמובן, לאור העובדה שאתם ליד מחשב - בזהירות!), והיכונו:

מצעד הסרטים הגרועים ביותר (שיצא לי לראות)!!!

סרטים גרועים מהווים בעיה חמורה בהרבה מהבעיות הרגילות שמאיימות על העולם: הסרטים האלו פשוט מטמטמים באותה מידה בה הם מטומטמים, וכך יוצא שדור העתיד יוצא מטומטם למדיי ופשוט לא יכול למצוא פתרונות לבעיות של העולם. לכן, הנה סרטים שלדעתי האישית מומלץ להיזהר במיוחד:

הקוף

The Ape

ארה"ב, 2005

תקציר למי שהתמזל מזלו לא לראות את הסרט: הארי ווקר (ג'יימס פרנקו) הוא איש משפחה שבטוח שיש לו כישרון ספרותי. לאור העובדה שהוא טיפש מדיי בשביל להצליח לכתוב את הרומן בחיק משפחתו, הוא מחליט להתנתק מהם לזמן מה ולגור בדירה שכורה בשכונה מפוקפקת. כשהוא מתחיל לכתוב את ספרו חסר התוחלת, הוא מגלה שיש לו בבית קוף מדבר (בריאן לאלי) שלובש את החולצות שלו (של הארי). איכשהו קורה הבלתי יאומן והארי מקשיב לעצות שהקוף נותן לו, מה שגורם לחייו להדרדר.

ביקורת: הסרט הזה הוא מסוג הסרטים שאין להם עלילה בשקל אבל הם מתיימרים להציג תובנה כלשהי. התובנה של הסרט היא: אם יש לכם גורילה מדברת בסלון, שהולכת על שתיים ולובשת את הבגדים שלכם, מומלץ לא להקשיב לעצות שהיא נותנת. מעבר לעובדה שאין לסרט עלילה או תובנה אמיתית, אין לו יותר תקציב משל סרט סטודנטים: מי שחשב לרגע שבריאן לאלי מדובב את הקוף, מתבקש לחשוב שוב: המסכן שם תחפושת של קוף ומסיכה ממש ממש זולה של קוף, ומשחק על הסט (למי שראה את הסרט ותהה למה קיבינימט השפתיים של הגורילה לא זזות כשהיא מדברת...). מעבר לעובדה ששני השחקנים הראשיים מהווים שיעור משחק שנושאו "ככה לא משחקים דמות כלשהי", גם שחקני המשנה שמגלמים את הקולגות של הארי לעבודה את הבוסית היהודייה שמתנהגת כמו נאצית שלו (מישהו אמר אנטישמיות?) גרועים יותר מדודו טופז בסרט של מנחם גולן.

לראות או לקבל כדור בראש: כדור בראש - עדיף. חרא של סרט.

טיפשים בלי הפסקה

Dumb & Dumber

ארה"ב, 1994

תקציר: לויד כריסטמס (ג'ים קארי) והארי דאן (ג'ף דניאלס) הם שני אידיוטים לא יוצלחים שעוברים מעבודה גרועה לעבודה גרועה. בתחילת הסרט לויד הוא נהג לימוזינות והארי (האם כל דמות שתיקרא הארי תוביל לסרט גרוע?) הוא מטפל בכלבים לפני שהם מגיעים לתצוגות. לויד מסיע גברת בשם מארי סוונסון (לורן הולי) לשדה התעופה. מארי משאירה בשדה את מזוודתה, בה יש כופר לחוטפים שחטפו את קרוב משפחתה. לויד, כמובן, לא מודע לעובדה זו, ולוקח את המזוודה כדי להביא אותה למארי, שמטוסה כבר עזב את שדה התעופה. ובערב, אחרי ששני האידיוטים פוטרו, לויד מחליט שהוא מוצא את מארי (בה הוא התאהב, למרבה הפתטיות) והארי מחליט שהוא צריך לצאת מהעיר. אי לכך שניהם יוצאים למסע בעקבות הגברת, שכמובן היא ומשפחתה מודאגים לאור העובדה שהכופר לא הגיע ליעדו.

ביקורת: מישהו צריך לומר את זה: ג'ים קארי הוא שחקן מעולה, אבל כשזה מגיע לקומדיות, מלבד "המסכה" ו"ברוס כל יכול" (ו"המופע של טרומן" אם אתם מחשיבים את זה כקומדיה), כל הקומדיות שלו הן מטומטמות. אפשר לתרץ את זה בזה שהוא צריך להתפרנס או שזה הטעם שלו ועוד כל מיני תירוצים לכך שסרט של ג'ים קארי צריך להוות תמרור אזהרה: זהירות! קומדיה מטומטמת לפניך! בכל מקרה, הסרט הזה לוקח את כל הקומדיות המטומטמות של קארי בהליכה. לו שם הסרט היה "טמטום בלי הפסקה", היה מדובר בתיאור מדוייק של הסרט. ניתן לטעון שאני לא מבין את ההומור. אכן, איני מבין מה מצחיק בלראות שוטר מושחת שותה שתן כי הוא חושב שזו בירה או במישהו שמבעיר את הנאדים שלו (תסלחו לי...). ייאמר לזכות הסרט שהמשחק בו נע בין מעולה (קארי) ללא רע (הולי).

לראות או לקבל כדור בראש: הסרט לא גרוע עד כדי כך, ומומלץ להעביר את זמן הסרט בניסיון לשכנע את מי שמאיים עליכם עם כדור בראש לירות בטלוויזיה.

אינסטינקט בסיסי 2

Basic Instinct 2

ארה"ב, 2006

תקציר: סופרת אמריקאית חרמנית עושה משהו לא ברור בלונדון, מה שמגיע לכך שהיא נוהגת במכונית כשלידה כדורגלן מסומם ש - תסלחו לי שאני מציג את זה פה - עוזר לה לגמור בעזרת ידו (מה שלא יפריע לה אחר כך לתאר את זה כאילו היא שכבה איתו תוך כדי נהיגה), מה שגורם לה לעשות תאונה שגורמת למכונית ליפול לנהר (דומני שהתמזה). היא ניצלת, אבל המסומם המטומטם - לא. השוטרים לא אוהבים אותה ומתים להכניס את הסופרת, קת'רין טרמל (שרון סטון), למאסר עולם אחד לפחות, על רצח אם אפשר. לאור העובדה שהיא מתנהגת כמו חולת ירח, היא נשלחת לאבחנה פסיכיאטרית אצל ד"ר מייקל גלאס (דייוויד מוריסי), שמודיע כי היא חולת סכנות וטוען שהיא מסכנת את עצמה. בסופו של דבר בגלל בירוקרטיה משפטית היא יוצאת מהמשפט ללא פגע, ומחליטה שהיא הולכת לטיפול פסיכיאטרי אצל גלאס. הוא, באקט מדהים של אידיוטיזם, מסכים. בינתיים, עוד ועוד אנשים שיש להם קשר כלשהו לשני האנשים מתחילים להירצח, והשוטר המושחת למדיי, רוי וושבורן, מנסה לגרום לגלאס להפליל את טרמל. איכשהו הסרט מסתבך (ובאמת לא הצלחתי להבין איך).

ביקורת: הסרט מנסה להיות מותחן פסיכולוגי מורט עצבים ושיערות, אבל מריטת השיערות נגרמת במיוחד מהתאפקות לא לשבור את מסך הטלוויזיה (או את מערכת הקולנוע הביתית במקרים אחרים). כל הסרט הזה נמרח בלי שום פואנטה ו/או היגיון. בשלב כלשהו בסרט, ידידתו של גלאס, ד"ר מילנה גרדוש (קרלוט רמפלינג), אומרת לו: "אתה זקוק לעזרה". גברת, איפה היית בדיוק כשהתסריטאי הציע את התסריט ההזוי והדפוק הזה? מדהים איך סרט כל כך חסר פואנטה או עלילה הצליח לגרוף שבעים מיליון דולר. אפילו אי אפשר לבקר את השחקנים, כי איך אפשר לבקר משחק של דמויות כל כך דפוקות?

לראות או לקבל כדור בראש: אין ספק שבמקרה הזה, כמו בהרבה מקרים פסיכיאטריים, הכדור יעזור לכם להירגע...

פני צלקת

Scarface

ארה"ב, 1983

תקציר: טוני מונטנה (אל פאצ'ינו - אנחנו עוד נחזור אליו) הוא מהגר קובני שהגיע לארה"ב כגולה בידי פידל קסטרו. אחרי שהוא משתחרר ממחנה הפליטים, הוא הופך לסוחר סמים, מה שמכניס אותו לעולם הפשע.

ביקורת: מישהו, בבקשה, מוכן להגיד לי, מה הפואנטה של הסרט הזה?! בסדר, הבנתי, אנשים יורים אחד בשני, פוצעים אחד את השני, הורגים אחד את השני, מנסרים אחד את השני, זורקים ממסוקים אחד את השני, מטביעים אחד את השני וכו' בלי פואנטה. בסדר, הבנו. בשביל לראות דברים כאלו אני אראה סרט דוקומנטרי על מלחמת וייטנאם. הסרט הזה פשוט מייגע וחסר עלילה. אמנם הוא העלה את סרטי האקשן האלימים על נס (ולמה זה עומד לזכותו טרם הבנתי) ותרם לקולנוע כמה אמרות כנף, אבל כסרט בפני עצמו מדובר פשוט בסרט נוראי. סילחו לי ששחטתי את הפרה הקדושה הזו, אבל הסרט הזה ארוך יותר מהנאומים של אהוד אולמרט, ובניגוד לסרט, בנאומים של אולמרט ניתן למצוא פואנטה כלשהי. ושתי שאלות: קודם כל, למה המבטא הספרדי של פאצ'ינו הוא איטלקי? ושאלה שנייה: למה המשפחה של טוני, כשזה רק הם בחדר, מדברים אנגלית ולא ספרדית? לא יכולתם למצוא תסריטאי שיודע את השפה?

לראות או לקבל כדור בראש: כדור, בלי ספק.

האח של דריקס

ישראל, 1994

תקציר: שלמה דריקס (טל פרידמן) הוא חייל דתי שמתעתד להיות מש"ק דת. הוא כמובן הורס את הרושם הראשוני שלו בפני המפקדים, בכך שהוא דופק איחור של כמה שעות. אי לכך החיילים מרשים לעצמם להתאכזר אליו כשהמפקדים מתייחסים לפניותיו בבוז במקרה הטוב ובהתעלמות גורפת במקרה הרע. בחלק כלשהו של הסרט, הרס"ר (יגאל עדיקא) דופק אותו בעבודות רס"ר תחת פיקוחו של בן חמו (דני שטג). לאור העובדה ששם משפחתו הוא דריקס, בן חמו בטוח ששלמה הוא אח של השחקן אלי דריקס. שלמה, מצדו, לא מכחיש את ההשערה ולאחר מכן גם לא את השמועה. פתאום כולם מתייחסים אליו יפה, המפקדים, מהכי זוטר עד למפקד הבסיס (נתן זהבי) אוהבים אותו מאוד. ואז כמובן יקרה משהו...

ביקורת: כשראיתי על אריזת הדי.וי.די של הסרט שהשחקנים הם טל פרידמן, דני שטג ונתן זהבי, הייתי בטוח שמדובר בסרט מוצלח. בפועל מסתבר שהעלילה פשוט לא מעניינת. יש לה פואנטה, יש לה תובנה, אבל היא צפויה יותר ממערכון של שלישיית מה קשור. ואפילו השחקנים המצויינים שיש שם לא במיטבם. לפחות אפשר לומר לזכות הסרט שהעלילה לא מתפרשת על יותר מדיי אלא נכנסת בול בפחות משעה שניתנה לה.

לראות או לקבל כדור בראש: אפשר לראות, לפחות זה עובר מהר.

אני מרגל

I Spy

ארה"ב, 2002

תקציר: אלכס סקוט (אואן וילסון) הוא סוכן חשאי, אבל אחד גרוע. כזה ששולחים למשימות כשאין אף אחד אחר שיכול לעשות את זה במקומו. סקוט נשלח למשימה בבודפשט, להחזיר מטוס בעל יכולת להיות בלתי נראה שנגנב מארה"ב, ולהחזיר אותו לפני שהרשע של הסרט, ארנולד גונדורס (מלקולם מקדוואל) ימכור אותו לאיזשהי אימפריית רשע. עם סקוט נשלחים גם אלוף האיגרוף קלי רובינסון (אדי מרפי) והסוכנת המיוחדת רייצ'ל רייט (פמקה ינסין). במהלך הסרט סקוט ורובינסון, שהתחילו כשני אויבים, מתחילים לבצע את המשימה ולהתחבר.

ביקורת: אואן וילסון ואדי מרפי, שני חבריו של ג'ים קארי למקצוע שחקנים מעולים שמשחקים בקומדיות מטומטמות, מגיעים למפגש פסגה. התוצאה: בהתאם. באופן כללי קומדיות פעולה זה ז'אנר מטומטם, אבל מישהו צריך לשים את הגבול ולומר "יותר מטומטם מזה אני לא מוכן". הבדיחה שהכי הצחיקה אותי הייתה "איש הגשם מתחיל להראות כשרונות", ולא כי זה מצחיק, אלא כי בדיוק סיימתי לראות את הסרט "איש הגשם" (אגב, סרט שחובה לצפות בו). ואין בסרט הזה היגיון: אם סקוט כל כך גרוע, למה לעזאזל נותנים לו ציוד גרוע?! למה לא לתת לו ציוד טוב בשביל שיהיה לו סיכוי להצליח? איזו מין סוכנות מטומטמת עושה דבר כזה?

לראות או לקבל כדור בראש: אפשר לראות את זה. מי יודע, אולי תגחכו מדיי פעם.

מחבואים

Cache

צרפת, 2005

תקציר: ז'ורז' לוראן (דניאל אוטיי) הוא איש טלוויזיה בכיר. אשתו, אן (ז'ולייט בינוש) עובדת בהוצאת ספרים. הזוג חי לו באושר ובצורה בורגנית ומיותרת. יום אחד מגיעה למפתן דלתם של השניים קלטת וידאו, בה יש צילום סטטי של חזית ביתם. עוד ועוד קלטות וציורים מזעזעים שקשורים אליהם פחות או יותר מוצאים את דרכם לפתח ביתם, והשניים נכנסים ללחץ ומנסים לברר מי עושה את זה.

ביקורת: הסרט הזה, לידיעתכם, זכה באוסקר על הסרט הזר, ואני בטוח במאה אחוז שכל חברי האקדמיה שהצביעו בעדו הם ממוצא צרפתי. יש מי שיגיד "זה סרט איכות". אם "מחבואים" הוא מייצג של סרטי איכות, אזי שסרט איכות הינו: סרט חסר עלילה, פואנטה, הגיון או תובנה. כמו כן, ניתן למצוא בסרטי איכות סצנות שיכלו להסתיים בשלוש דקות אבל הן מתפרשות על משך בגרות במתמטיקה. ולסיום, בסופו של הסרט תוכלו למצוא שתי סצנות ארוכות ומשמימות שכל קשר בינן ובין הסרט מקרי בהחלט. אז מי אמר שסרטי איכות הם סרטים פלצניים? סרטי איכות הם פשוט סרטים גרועים שמי שאוהב אותם מנסה להגן עליהם בתירוצים שנועדו למפגרים (תודה לאל שאי אפשר להשתמש בתירוץ הזה כדי להגן על הקומדיות של ג'ים קארי...).

לראות או לקבל כדור בראש: סביר להניח שבתור התחלה ייראה לכם הגיוני לראות, אך בסוף הסרט תתחרטו שלא בחרתם באפשרות השנייה.

באטמן מתחיל

Batman Begins

ארה"ב, 2005

תקציר: הסרט מספר את הסיפור כיצד ברוס ויין (כריסטיאן בייל) הופך לבאטמן, יחד עם הדמויות המוכרות כמו אלפרד המשרת (מייקל קיין), לושיוס פוקס (מורגן פרימן) ורייצ'ל דוז (קייטי הולמס). למי שמתעניין, בסרט הזה הרעים הם ראס-אל-גול (ליאם ניסן), הדחליל (קיליאן מרפי) ואיזה מאפיונר בשם פלקוני (טום וילקינסון).

ביקורת: מ-ש-ע-מ-ם-! שמישהו בבקשה יסביר לכל במאי באטמן למיניהם שאף אחד לא מתעניין באמת בבאטמן אלא ברעים שנלחמים נגדו. באטמן מצדם יכול למות, העיקר שנזכה לעוד הצצה מהג'וקר/איש החידות/הפינגווין/דו פנים/מי שזה לא יהיה. העניין הוא שאת הרעים ניתן לסכם על זמן מסך של עשר דקות, ואף אחד עדיין לא הבין מי הרע המרכזי. מה גם, שהבמאי בחר בשני רעים מעפנים למדיי, ובעוד רע חסר חשיבות. אין ספק שהבחירה שלו בג'וקר בסרט הבא מוצלחת הרבה יותר (וסתם שתדעו, אני מהמיושנים שחושבים שהג'וקר של ג'ק ניקולסון הרבה יותר טוב מהג'וקר של הית' לדג'ר). מילא, לפחות המשחק טוב.

לראות או לקבל כדור בראש: אפשר לחיות אחרי הסרט הזה, לא צריך להגזים.

רצח מוצדק

Righteous Kill

ארה"ב, 2008

תקציר: טום "טורק" קוון (רוברט דה-נירו) ודייוויד "רוסטר" פיסק (אל פאצ'ינו - הבטחתי לכם שנחזור אליו) הם שני בלשים במשטרת ניו יורק. בסרט כל מיני פושעים שהשניים לכדו מתחמקים מעונש בגלל חורים במערכת המשפט. אי לכך, מישהו מחליט לרצוח את אותם נוכלים ארורים (אנסים, רוצחים, סרסורים וכדומה) ולהשאיר לידם חמשיר שמסכם את התיק הפלילי של הפושעים-קורבנות ואת העונש שלהם. למשטרה אין קצה חוט, אבל לצופים יש: אנו צופים בטורק מקליט את עצמו מספר על הרצח של הנוכלים.

ביקורת: שאלה: למה עד שסוף-סוף יש סרט עם פואנטה מעניינת, התסריטאי המטומטם לא מתעסק בה? כל כך הרבה זמן חיכו לסרט שבו פאצ'ינו ודה-נירו ישחקו ביחד במשך כל הסרט (בניגוד ל"היט"), אז למה זה צריך להיות סרט כל כך מחורבן?! היגיון בבקשה! חוץ מזה ששני השחקנים ממש לא בשיאם, ואפילו פיפטי סנט שמשחק שם עושה עבודה יותר טובה מהם.

לראות או לחטוף כדור בראש: זה עובר. בקושי, אבל עובר בסופו של דבר.

ולסיום (לא גראנד פינאלה, צאו מהסרט שלכם ותקראו את הביקורת על הסרט):

באטמן לנצח

Batman Forever

ארה"ב, 1995

תקציר: אין לי כוח לפרט הרבה, ולכן אקצר מאוד: אדוארד ניגמה (ג'ים קארי) הוא טכנאי גאון שהמציא מכונה בידורית שמשדרת לתוך המוח, ומציע לברוס ויין, הלא הוא באטמן (ואל קילמר), להפיץ אותה. ויין מסרב בגלל בעיות אתיות. דבר זה גורם לניגמה, בשיא של היגיון, לפנות לעולם הפשע. בינתיים, דו-פנים (טומי לי ג'ונס) לוקח צופים בקרקס כבני ערובה ואומר שאם באטמן לא יחשוף את עצמו הוא יפוצץ את המקום. בסופו של דבר באטמן קורע לו את הצורה, אבל יש לכך מחיר: זוג נשוי נהרג, ווויין לוקח על עצמו לטפל בבנם שהיה חלק מצוות הקרקס: דיק גרייסון (קריס אודונל). בינתיים ניגמה הופך לאיש החידה וחובר לדו-פנים. נאמר גם שבסופו של דבר, גרייסון הופך להיות רובין, עוזרו השפוט של באטמן.

ביקורת: השם "באטמן" לסרט מ-1989 (הכי טוב מבין הששה שיצאו בשתי הסדרות, לדעתי) הוא הגיוני. השם "באטמן חוזר" הוא לא להיט אבל הוא בסדר. השם "באטמן ורובין" הוא סבבה לגמרי. השם "באטמן מתחיל" מוצלח כמו "באטמן חוזר", אבל עובר. השם "האביר האפל" הוא מעולה. אבל מה עבר לבמאי, ג'ואל שומאכר, כשהוא נתן לסרט את השם "באטמן לנצח"?! אה, ותקלטו קטע: באטמן וג'ים קארי באים למפגש פסגה של סרטים דפוקים (לא דפוק כמו "הקוף" או "אינסטינקט בסיסי 2", אבל עדיין דפוק). בסרט הזה העלילה היא לא עלילה, איש-החידות הוא לא איש-החידות (הוא יותר מזכיר את הג'וקר עם כל הבדיחות האלו שלו) והמשחק, מלבד זה של קארי ולי ג'ונס, פשוט גרוע. ועוד שאלה: למה לעזאזל באטמן, רובין ואיש החידות לובשים בגדים צמודים?! הבנתי ששומאכר הוא הומוסקסואל ושיבושם לו, אבל למה לעזאזל לעורר הומופוביה בקרב הצופים?!

לראות או לחטוף כדור בראש: תנסו לקבל חנינה ע"י הצפייה ב"רצח מוצדק".

עד כאן מצעד הסרטים הגרועים ביותר שיצא לי לראות, ונסכם בסרטים ראויים לצפייה: "באטמן" מ-1989, "איש הגשם", "בוקר טוב, וייטנאם", "המופע של טרומן", "משפחת סימפסון", "שרק", "הסוחר מוונציה", "הכי טוב שיש", "השתולים", "חומות של תקווה".

יום טוב.