אז היום נפתחה לה מסכת של ייסורים, בה אני צריך לקום כל יום בחמש לפנות בוקר אם לא קודם במשך שלושה ימים ברצף, בשביל לבוא לשלל זימונים של צה"ל.

ישאל את עצמו האדם הפשוט "למה לקום בחמש בבוקר?". שאל מצויינת, אדם פשוט, והרי התשובה: מי שאחראי על המיונים בצה"ל ניחן ביכולת התחשבות של תולעת, ותוקע את האדם מהפריפריה עם הצורך להגיע לחיפה או יותר גרוע לתל אביב בשעה שמונה-שמונה וחצי בבוקר. לאור העובדה שצה"ל מתעצל לעשות הסכם עם הרכבות, על האזרח הפשוט שיש לו רק מעט מעות לנסוע בכל מיני אוטובוסים לא מתואמים במשך כשלוש שעות עד שמגיעים ליעד הנכסף. לפעמים אתם גם יכולים להיכנס לאתר של התחבורה הציבורית ולגלות שאין בעולם שום תחבורה ציבורית שתיקח אתכם ממקום מגורכם עד ליעד בשעה שהם קבעו בלי שימוש ברכבת, בה לוקחים מחיר מופקע. בקיצור, אני משמיע פה זעקה: צה"ל, או שתתחיל את המיונים שלך בעשר, או שגיע להסכם עם הרכבות.

היום הלכתי למיון לעתודה (כן, אני יודע שיש מביניכם כאלו שלא מתים על העובדה הזאת, אבל יש לי כמה טעמים ששמורים במערכת למה ללכת לשם).

כל היום הזה היה למעשה הרכבה של הפרופיל הפסיכולוגי של הנבחנים.

זה התחיל במילוי השאלון הרגיל: נקודת פסגה בחיים (סיום הלימודים), נקודת שפל (הצו ראשון), החוויה המינית הראשונה (2012 לכל המוקדם) וכו' וכו'.

אחר כך נתנו לי למלא במחשב עם עכבר שלא מסוגל לזוז כמו שצריך שאלון עם מעל 500 שאלות. כל מאה שאלות שם היה אפשר להפוך לשאלה אחת. והרי השאלות:

1. האם אתה סובל מפרנויה?

2. האם יש לך משפחה נורמאלית?

3. האם יש לך חברים?

4. האם אתה מגדיר את עצמך כאדם דפוק?

5. האם אתה אדם דפוק?

אחר כך ניתן לי למלא דף מוזר ומיותר בו ניתנו לי התחלות של משפטים (לדוגמא: הילד כעס מאוד ________) ואני הייתי צריך להמשיך את המשפט. בשלב מסויים רציתי להתאבד. בעיקר שזה הגיע למשפט "אמא רעה בדרך כלל _______________", ופשוט התאפקתי לא לכתוב "מרעיבה את הילדים שלה וגורמת לקהילה החרדית לצאת להפגנות חסרות היגיון".

לאחר מכן עשינו משימות קבוצתיות: בהתחלה קיבלנו כמה קריטריונים ללמה בני נוער מתגייסים, ואז היינו צריכים להחליט ביחד מהם החמישה המכריעים. כולם אמרו שזה בגלל שזה חובה, מלבד שניים-שלושה שטענו שזה מתוך רוח התנדבות. חברים, הרשו לי לספר לכם משהו: אם צה"ל לא היה צבא חובה, אף אחד לא היה טורח לחנך את כם ואת ההורים שלכם ואת הסבים שלכם שזו חובתו של כל אזרח להגן על המדינה שלו. אם אף אחד לא היה טורח לחנך אתכם לזה, חצי מכל המורעלים והששים אליי קרב היו הולכים לאוניברסיטה אחרי שהם היו מסיימים י"ב. אבל בסדר, תחיו באשליות.

לאחר מכן חולקנו לשתי קבוצות והיינו צריכים, בלי מילים, ליצור ציור משותף שמורכב מששה חלקים שמתחברים למשהו. אפשר לומר, בלשון המעטה, שהקבוצה שלי נחלה כישלון חרוץ (ולמי ששאל את עצמו למה לא הצמדנו את הדפים כדי שזה יתאים: אסרו עלינו).

לאחר מכן, כשהציור המשותף שיצא הוא הלוגו שלנו, להמציא מוצר ולהציג אותו כאילו לפני משקיעים. לאור העובדה שהציור שלנו היה בנושא העתודה כפי שהמנחה הפוץ שלנו קבע לנו מראש (וואו, כזו פוץ כבר שנים לא ראיתי), החלטנו ללכת על המוצר "אקדמיה צבאית". אם מישהו אשכרה מפתח אוניברסיטה כזו, אני באופן אישי ארוקן עליו מחסנית של ה-M16 שיהיה לי כשאתגייס.

לאחר מכן שוב פורקנו והלכנו להמשיך במשימות האישיות. בשלב זה ניתנו לי ארבע תמונות שמי שצייר אותן לא לוקה בכשרון אמנותי כלשהו, ונאלצתי לכתוב לכל אחת מהתמונות המזוויעות האלה סיפור קצר. להלן התמונות: ילד בורגני יושב מדוכדך כשעל השולחן שלידו הוא יושב יש כינור וספר, ילד שמנת נמצא ליד שני אנשים שבאים עם סכין לאדם ששוכב שם, איש שמן מטפס בחבל, והתמונה האחרונה ברוח צה"ל: ארבעה חיילי צה"ל, ככל הנראה גבעתי או גולני, באיזשהו מבצע.

חשבתי שראיתי מבחנים פלצניים, אבל זה בהחלט עלה על כולם.

אה, ושכחתי לציין שגם היה לי ריאיון אישי עם פסיכולוגית. פעם אחרונה שאני נכנס לפסיכולוגית ומוותר על החיסיון באותו יום.

שיהיה יום "מורעל" (נוט!).