לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


הסאטירה של ישרא
Avatarכינוי: 

בן: 34



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2009    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

8/2009

הערות - חלקן הומוריסטיות וחלקן לא


שלום רב.

יש לי מספר דברים להגיד לאומה. חלקם ברוח הומוריסטית וחלקם ברוחו של זהבי עצבני, שאני כנראה נושא איתי בימים האחרונים לאור העובדה שנתן זהבי נמצא בשבעה על אמו המנוחה (יהיה זכרה ברוך - ואם עוד פעם אני רואה מישהו כותב/אומר "זכרונה לברכה" או "יהי זכרונה ברוך" הוא יחטוף מכות) ובמקומו משדר רן אדליסט שלידו אפילו עו"ד יהורם שפטל נשמע כמו רדיו איכותי.

בבקשה:

 

לקצין בכיר שסירבו לומר לנו מי הוא נגנב כרטיס האשראי. שמחת זקנתי. יש קצינים מטומטמים, כמו שיש פוליטיקאים מטומטמים, פקידים מטומטמים, עיתונאים מטומטמים, שוטרים מטומטמים וכו' וכו'. ייתכן שאפילו לא מדובר בטמטום תמידי אלא בטמטום רגעי ו/או חוסר זהירות של אותו קצין. אבל כרגיל כשמישהו בצה"ל עושה פאשלה בחייו הפרטיים (קטע - גם לקצינים הבכירים ביותר יש חיים פרטיים) התקשורת עושה מזה מטעמים. למה? כי אפשר. בית המשפט מטעמים הזויים יותר מהסרטים של טים ברטון (אין מה לעשות. הסרטים של האיש טובים אבל הזויים) מחליט להוציא צו איסור פרסום על פרטי הפרשה. למה? כי אפשר. ואז מתברר לכולנו שאותו קצין בכיר הוא לא אחר מאשר הרמטכ"ל שלנו גבי אשכנזי. לי, אישית לפחות, עדיין לא אכפת. מצדי הוא יכול לאבד את כרטיס האשראי, להנפיק כרטיס אשראי נוסף, להעביר חשבון בנק ולפתוח חשבון בבנק השוויצרי - לא אכפת לי! אכפת לי אם הוא פוקד על חייליו לעשות כך או לעשות כך. מעניין לי את השערות באף מה קורה לו בחיים הפרטיים.

 

קראתי כתבה על קבוצה כלשהי שמאמינה מטעמיה שלה (שלא הוזכרו בכתבה. כנראה מדובר בדברים שקשורים לכיבוש) שאסור לקנות מוצרים שמיוצרים בישראל. הקבוצה לא מסתפקת בחלוקת עלונים ובתעמולה קונבנציונלית, אלא גם מגיעה לחנויות (הקבוצה פועלת בעיקר בצרפת) ומורידה מהמדף את המוצרים הישראלים, והאנשים ששם שותקים. אני חייב לומר שלא מעניין אותי במיוחד על מי עושים חרם ומאילו טעמים - לא מורידים מוצרים מהמדפים בשביל שלא יקנו אותם. זה אולי מפתיע, אבל התנהגות כזו היא לא דמוקרטית: נניח שבישראל יש קבוצה שמחרימה מוצרים שיוצרו בסין (דהיינו את מרבית המוצרים שנמכרים בארץ) והיא רוצה להגדיל את חוג המחרימים. לי עדיין יש את הזכות להחליט שאני קונה מתוצרת סין - אם מתוך עיקרון ואם מתוך חוסר עניין איפה ייצרו את מה שאני קונה. ברגע שמורידים מוצר מהמדפים באופן כזה, פוגעים בזכות שלי להחליט מה אני קונה (יש להבדיל בין דבר כזה לבין הורדה בגלל שהמוצר לא בטיחותי - מפני שאז מגנים על זכותי הדמוקרטית לביטחון, חיים וכו'). אני מניח שאותה קבוצה טוענת שיש להחרים אותנו כי אנחנו לא מתנהגים בצורה דמוקרטית לאנשים בשטחים, אבל זה לא אומר שגם לכם מותר להתנהג בצורה לא דמוקרטית.

 

ישנו גל של אלימות ששוטף את הארץ. מי שקרא את הספר "תורת המשחקים" מאת אבינש דיקסיט ובארי ניילבאף, יכל לראות שממליצים למשטרה, על מנת לטפל בענייני עבירות תנועה בכבישים, להפעיל כוחות רבים לזמן קצר במקום להפעיל אותם במינון קטן יחסית לאורך זמן. הספר שלהם אמנם פשטני אבל במקרה הזה מדובר ברעיון נכון שהם גם לא הראשונים להגות אותו, והם רק הראו איך הוא פועל גם מנקודת המבט של תורת המשחקים. אותו דבר יכול לעבוד בהרבה תחומים: אצלנו במדינה חושבים שעל מנת להקטין את שיעורי הפשיעה יש להפעיל כוח קטן באופן שוטף ולהגדיל את הכוח כשקורה משהו. ככה לא יוצרים יראו וייראו, אדוני מפכ"ל המשטרה דודי כהן וכבוד השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ'. יש להפעיל כוחות משטרה מסיביים למשך תקופה מוגדרת מראש, שבה השוטרים יפעלו הרבה יותר חזק, יהיו הרבה יותר מהם בכל מיני פינות, המוקדניות לא רק ירשמו את הפרטים ויסגרו את התיק מחוסר עניין לציבור אלא ממש יעבירו את הפנייה (עם זה עדיף להישאר גם אחרי תום התקופה). כוחות המשטרה נכון לעכשיו הם בגדר ביזיון מוחלט. יש להגדיל את כוח האדם ולהפוך את המקצוע לאטרקטיבי יותר. אנשים נהפכים ליותר אלימים כי למרות שרובנו מתנגדים לשימוש באלימות שלא לצורך, ישנם כאלה שלא יהיו אלימים אך ורק אם הם יידעו שהם עלולים לחטוף על זה בראש.

 

ביום חמישי הלכתי לעשות את המבחן התיאורטי על מנת לעשות רישיון נהיגה (אני מאלו שלא מיהרו לעשות את זה). כשהגעתי, סירבו לתת למישהו להיכנס כיוון שאחת מפינות הפלסטיק בתעודת הזהות שלו הייתה פתוחה, מה שיוצר את החשש שמדובר בתעודה מזויפת. כבר פה מתגלה ההיגיון המדהים של המדינה: מאיר שטרית הגאון רוצה להקים מאגר ביומטרי שיהפוך פה את המציאות ללא מאוד שונה ממה שמתואר בספר "1984", אבל מצד שני האנשים של משרד הרישוי לא יכולים לרגע להקיש במחשב שלהם את מספר תעודת הזהות של האדם בעל התעודה הלא תקינה למען לקבל עליו את הפרטים שלו כמו שם וגיל למען לגלות האם מדובר בתעודה מהוהה או בתעודה מזויפת. גאוני. ואז, אחרי שעברתי את המבחן וקיבלתי את טופס האישור חשכו עיניי: כל אהבל שיודע להשתמש בוורד ויש בידו את הלוגו של משרד הרישוי יכול לזייף בלי הרבה בעיות את הטופס שמראה שהוא עבר את הבחינה בהצלחה. אבל העיקר שלא נתנו לזה עם תעודת הזהות המזויפת לכאורה להיכנס.

 

המשך שבוע נפלא.

נכתב על ידי , 17/8/2009 13:10   בקטגוריות אנטי ממסדי, חצי הומוריסטי חצי רציני, הצעות לעולם טוב יותר, הרבה נזק בפחות מאמץ, חברה לא חברותית, חוק בלי סדר, טפשת נפוצה, למה לי פוליטיקה עכשיו?, מעט בושה, רשמים שלי, רק בישראל, תשקורת עוינת, אקטואליה, פסימי, שחרור קיטור  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של The BIG little ב-17/8/2009 21:49




62,536
הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , תקשורת ומדיה , הומור וסאטירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאוריה בר-מאיר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אוריה בר-מאיר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)