שמעתם על הרפורמה החדשה בתחום התרבות? ועל זאת בתחום הספורט? לא? באמת? כשחושבים על זה, זה הגיוני שלא שמעתם, גם אני לא שמעתי.
למה לא שמענו? ככל הנראה כי אין כזאת.
למה אין כזאת? ככל הנראה כי יש לנו שרה גרועה לעניינים אלו.
ואיך היינו אמורים לדעת שהיא שרה גרועה? על סמך הפעם הקודמת.
אני מזכיר לכם שכאשר לימור לבנת הייתה שרת החינוך, התרבות והספורט בממשלת שרון, היא הצליחה בעיקר להרוס, לחסל, להשמיד ולאבד את התחומים הללו.
אז האם נסיק את המסקנות ולא ניתן לה להתקרב לתחומים אלה? לשם מה להסיק מסקנות, אם אפשר לתת לביבי להקים קואליציה בשני שקל תשעים ולנו עוד סיבות לקטר.
זה נראה כאילו הכל חוזר אלינו מממשלות קודמות: בנימין נתניהו, ראש ממשלה שכשל, מכהן שוב כראש ממשלה. לימור לבנת, שרת החינוך, התרבות והספורט שכשלה, ממונה על התרבות והספורט (אם אפשר לקרוא לתרבות תרבות ולספורט ספורט). אהוד ברק, שר ביטחון שלא עשה כלום מעבר למבצע עופרת יצוקה (וכבר היה עדיף שהיה נשאר במלאכת אי העשייה שלו), ובאופן כללי הוא שר ביטחון מחורבן ומושחת המונע משיקולים פוליטיים (שוב: עיין ערך מבצע עופרת יצוקה). גם בוז'י, שר הרווחה חסר המשמעות מממשלת אולמרט (שסירב לקחת את התיק בממשלה הקודמת), חוזר אלינו גם הפעם.
אנחנו פשוט לא לומדים דבר, וניתן לאותם אנשים כושלים לנהל לנו את המדינה שוב ושוב.
אבל מכיוון שנושא התרבות (ומידת מה גם הספורט) מאוד קרוב ללבי, אני רוצה להתייחס אליו:
כידוע, לרוב משרד התרבות והספורט משתלב עם משרד החינוך או עם משרד המדע.
על משרד החינוך מופקד גדעון סער, שר רציני, נמרץ, ממעט להכניס שיקולים פוליטיים, נלחם בגזענות ועומד על העקרונות שלדעתו צריכים להיות במערכת החינוך. למרות שאני לא מסכים עם דרכו, אני מעריך אותו מאוד.
על משרד המדע מופקד דניאל הרשקוביץ ממפלגת הבית היהודי. הוא אמנם נדבק לכיסא ברפורמת הקרקעות אליה התנגד, אבל ככל הנראה הוא עושה את עבודתו נאמנה.
משרד התרבות והספורט היה יכול להיות בידיים טובות מאוד לו היה מופקד בידיהם של אחד משני אלו. למעשה, הייתי מוכן אפילו לראות את סילבן שלום לוקח את התיק לידיו, למרות שההופעה שלו במסודרים פשוט הוכיחה שהוא ילד קטן שרוצה תשומת לב ושיידעו שהוא קיים.
אבל לתת את המשרד הזה ללימור לבנת?! אולי באותה הזדמנות נחזיר את היטלר לחיים וניתן לו להשתתף בבחירות שמתקיימות בקרוב בגרמניה.
אנחנו הרי לא מדברים פה על שר שמלאכתו לא הייתה טובה במשרד החקלאות ומנסים לתת לו תפקיד אחר. מדובר במישהי שכבר חיסלה את החינוך, התרבות והספורט במדינה כשניתנה לה ההזדמנות.
ולמה עלינו לאכול את החרא הזה בשנית? כפי שכבר הראיתי עוד נזקים במערכת השלטון, התשובה היא שוב: שיטת הבחירות והממשל.
הרי ההסבר: נתניהו היה צריך לחלק תיקים גם לחברי הליכוד בשביל שיצביעו בעד הממשלה שהקים.
בארצות אחרות, כמו ארצות הברית, המנהיג הנבחר (בין אם זה נשיא או ראש ממשלה) ממנה את שריו לפי כשרונם בעיקר, ופחות בגלל שיקולים פוליטיים. המינוי צריך לעבור אמנם אישור של הפרלמנט, אבל לרוב העניין לא נתקל בקשיים, ורק אם בפרלמנט יושבים אינטרסנטים ממש גדולים או שהם חושבים שהאיש יגרום לנזק של ממש בתפקידו הם לא מאשרים את המינוי. אבל לרוב המינויים עוברים באופן חלק: כשרונלד רייגן הרפובליקני היה נשיא ארצות הברית (לא זוכר אם בקדנציה הראשונה או השנייה שלו) בבית הנבחרים היה רוב דמוקרטי, ועדיין הוא הצליח למנות את השרים שמצא לנכון.
כרגיל, שוב שיטת הבחירות והממשל שלנו מוכיחה את עצמה כדפוקה מעל לכל שיעור. ההוכחה היא לימור לבנת, שבאה שוב להשמיד את המעט שנשאר מתרבות הכלום ומהספורט בשקל שיש לנו במדינה הזאת, וכל זה בשביל שהפרה הזו (רובי ריבלין אתה מוזמן לתבוע) תצביע בעד הממשלה של נתניהו.
לאור העובדה שאני נוטה לכתוב הרבה מאוד על שיטת הבחירות והממשל, אני יוצא בפרוייקט מיוחד: מדיי פעם אני אעלה פה פוסט עם עוד פאק בשיטת הבחירות והממשל שלנו, אסכם בסופו את מה שכבר הסקנו מפוסטים קודמים (או ממאמרים אחרים שלי במקומות אחרים), בתקווה שעד הגיוס שלי בסוף ינואר נוכל לנסות להרכיב מערכת בחירות וממשל תיאורטיות שיכילו בתוכן את כל הצרכים, ואת מה שייצא לנו אשלח לחברי ועדת הפנים והסביבה ולחברי ועדת החוקה, חוק ומשפט.
אז הנה מה שבינתיים הצעתי לשנות, וזכיתי בסך הכל להסכמה מצד רובכם:
- בחירות אישיות, למען נוכל להעיף חבר כנסת שלא מתפקד על ידי כך שלא נבחר בו שוב, במקום לפגוע רק במפלגות שלא מתפקדות באופן כללי.
- מעבר ל"חוק הנורווגי", לפיו חבר ברשות המחוקקת שעובר לרשות המבצעת מוותר על מקומו ברשות המחוקקת ואת מקומו תופס הבא בתור. זאת על מנת שראש הממשלה לא יוכל לאיים על שרים פיטורים אם לא יצביעו לחוק שלו, ולהגביר את אפקט הפרדת הרשויות.
- כפי שאמרנו היום: צריך להביא למצב שראש הרשות המבצעת בוחר את שריו בלי התחשבות בשיקולים פוליטיים, אלא כמעט רק בגלל כישוריו של האיש. לזה אפשר להגיע על ידי שילוב של החוק הנורווגי וחזרה לימים בהם ראש הממשלה נבחר בנפרד (אך הפעם הוא לא צריך אישור של הכנסת אלא הוא ראש הממשלה נקודה). כמו כן על אישור השרים להיות לכל שר בנפרד ולא לכל הממשלה כיחידה אחת.
נתראה בפעם הבאה.
נ.ב. ניתן לצפות בכל הפוסטים בנושא זה. הקישור נמצא ברשימת ה"מומלצים בבלוגי".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
