אמנם בנושא החם מסכמים את השנה במוסיקה, אבל מאחר והידע המוסיקלי שלי מוגבל לניו-יורק בשנות ה-20 וה-30 ולקצת מוסיקה משנות ה-70 עד ה-90, אני אסכם פה את שנת תשס"ט בפוליטיקה, עם האירועים, האנשים והתעמולות הפוליטיות:

• ציפי לבני הוכיחה לנו שלא צריך מצע בשביל לקבל את מספר המנדטים הגבוה ביותר בבחירות.
• באותה הזדמנות היא גם הוכיחה שהעובדה הזאת לבדה לא בדיוק מספיקה.
• נתניהו הוכיח לנו שהעם מספיק טיפש בשביל לבחור בו להיות ראש ממשלה אחרי הכישלון שלו בעשור הקודם, ובאותה הזדמנות כבר הביא לנו שרת תרבות וספורט שכשלה, שר רווחה שכשל ויכשול שוב ושר ביטחון שהיה אינטרסנט מחורבן וכזה יישאר.
• אהוד ברק הוכיח לנו שברובו העם לא מספיק מטומטם לבחור במפלגת העבודה אחרי שהיא זיגזגה בערך כמו נתניהו.
• כדי לנסות לשנות את זה, ברק פתח במבצע "מגניב" בעזה שאת הקסאמים לא עצר, את גלעד שליט לא שחרר ואת המנדטים הביא לליברמן.
• ליברמן הוכיח שגם מפלגה סקטוריאלית לעולי חבר העמים יכולה להיות מפלגה גדולה.
• אלי ישי הוכיח לנו שהוא יעמוד לצד חברי מפלגתו המורשעים. אלא אם כן קוראים להם דרעי.
• חיים אורון הוכיח לנו שיש דבר כזה להיות בכנסת יותר מדיי.
• חיים רמון, לעומתו, הראה לכולנו שהוא אולי אהבל גמור, אבל לפחות הוא יודע לפרוש בשיא (נא לא לדאוג: שיא = עלייה קטנה בגובה של במפר).
• ציפי לבני הצליחה להיעלם מחיינו, ולחזור אליהם כשהיא אכלה צהריים עם מדונה (שאלה: למה קיבינימט למישהו צריך להיות אכפת מזה?).
• באותה הזדמנות היא גם גרמה לנתניהו לקנא, וגם הוא נפגש עם מדונה (למה, גאד דאמט?!).
• רפי איתן נעלם מחיינו, וטוב שכך.
• ברק, בוז'י ופואד הוכיחו לכולנו שהעקרונות שלהם עומדים בראש. אלא אם כן מאיימים להם על הכיסא בממשלה.
• ליברמן החליט שכולנו צריכים להישבע אמונים למדינה. ככל הנראה השלב הבא היה לשים רק ל' בקלפיות (רק לתשומת לבכם כל אלו שטוענים שזה בכל העולם: בשאר העולם זה אמונים לחוקה. תעשו חוקה, נישבע לה אמונים).
• אחמד טיבי, כרגיל, בירבר את עצמו לדעת.
• ביבי יצא בבחירות בקמפיין "זה גדול עליה" והוכיח שלא פעם כל קשר בין הפמיניסטיות לעולם מקרי בהחלט.
• ישראל כץ פתר את בעיית תאונות הדרכים ועבר להתעסק השלטים בערבית ובשלטים אלקטרוניים לאוטובוסים.
• מיכאל איתן יצא נגד הרבה ממעשי הממשלה אבל הצביע בעדם מתוך "אחריות קולקטיבית" (לכיסא, ככל הנראה).
• ליצמן החליט שהוא לא משתף פעולה עם הממשלה הציונית אבל זה לא הפריע לו לקחת תפקיד של סגן שר (כי זה פשוט לא שיתוף פעולה עם הממשלה הציונית).
• רובי ריבלין הראה לכולנו שגם מבוגרים הולכים להתלונן אצל הגננת כשמישהו מדבר עליהם לא יפה.
• ולסיום: אורי אורבך, אריה אלדד, ניצן הורוביץ, בני בגין, דב חנין ושלי יחימוביץ' הוכיחו לנו שאפשר לעשות פולטיקה אחרת, גם אם אנחנו לא מסכימים איתם (ובמקרה של יחימוביץ', גם אם הם לא יודעים לעשות הרבה).

תחל שנה וברכותיה, תכלה שנה ופוליטיקאיה.

נ.ב. עוד מישהו שם לב ששניים מתוך שלושה ימים של חופשת ראש השנה יוצאים על שישי-שבת, ככה שבעצם להרבה תלמידים יש בעצם רק יום חופש אחד?