לפני שאתחיל, הרי הערה קטנה:
היום בתוכנית "זהבי עצבני" הוקרא פקס ששלחתי לשם על כך שיש צורך בבחירות אישיות על מנת שנוכל להעיף לכל הרוחות חבר כנסת שהתועלת הצומחת ממנו נמצאת ביחס הפוך לאגו שלו. זהבי אמר בתגובה שאם זה יקרה ממאה ועשרים חברי כנסת יישארו לנו רק עשרים. תמיד נחמד לשמוע ממנו מילים אופטימיות.
וכעת, כמו שאני עושה פה מדיי פעם: למה שיטת הבחירות שלנו דפוקה ואיך אפשר לתקן את זה.
היום נתעסק במה שגורם לרוב הפוליטיקאים לרצות לשנות את השיטה הוא חוסר היציבות הקיימת השלטון והעובדה ושפעם בשנתיים אנחנו הולכים לבחירות. לפני הכל אצטט משפט מהסרט "מתים על החיים" על מרבית חברי הכנסת שפועלים למען שינוי השיטה: עשיתי אמבטיות יותר עמוקות מהם. למעשה, ראיתי שלוליות עמוקות מהם. ומדוע, אתם שואלים?
פשוט מאוד: כי חוסר היציבות זה הדבר היחידי שהם מתעסקים בו, במקום להסתכל על התמונה הכוללת ששיטת הבחירות הקיימת גורמת לה: היא מאפשרת שחיתות, דיקטטורה של ראש הממשלה בתוך ממשלתו, גורמת לכך שלא פעם שרים שכשלו חוזרים לתפקידם ועוד הרבה דברים שדנתי בהם פה בהזדמנויות שונות. אבל הרבה אנשים לא מקשרים בין העובדה שהמערכת שלנו פועלת עקום ובין שיטת הבחירות והממשל שלנו. למה את אותם אנשים אני לא מאשים בשטחיות? פשוט, כי זה לא מתפקידם לראות את התמונה הפוליטית הכוללת, או לפחות תמונה קצת יותר רחבה (בעיקר כי הציבור לא מודע לעובדות שנבחרי הציבור כן מודעים להן), לעומת זאת זה כן תפקידם של חברי הכנסת.
חברי הכנסת מנצלים את העובדה הזו, ובמקום לעשות משהו אמיתי שיפתור מכלול של בעיות שנובע מהשיטה, הם מעדיפים לכבות שריפות ולדאוג ליציבות השלטון בלבד. וזה משתלם: מי, חוץ ממי שקורא פה בבלוג ועוד כמה אלפים בודדים אם לא מאות בודדות של אנשים יבינו שהשלטון ממשיך להיות דפוק בגלל שהשיטה לא קיבלה טיפול שורש?
אבל למרות זאת, זה לא אומר שהשיטה אליה אני שואף ואליה אני מנסה להגיע לא צריכה לכלול דרך כלשהי לשמור גם על יציבות השלטון.
בואו שנייה נחלק את שנות המדינה שלנו (61) בארבע (ארבע שנים שאמורות להיות לכל כנסת ולכל ממשלה): 60 לחלק ל-4 שווה 15. מאחר שאנחנו בשנה ה-61, היינו אמורים להיות עכשיו בתחילת הכנסת ה-16. אנחנו כיום בתחילת הכנסת ה-18, כלומר שאנחנו שתי כנסות יותר ממה שאנחנו אמורים להיות. בממוצע כל כנסת מחזיקה קצת יותר משלוש שנים.
והממשלות? בכלל מפחיד. עקרונית היינו אמורים להיות בתחילת הממשלה ה-16, אבל אנחנו בתחילת הממשלה ה-32. כלומר שהיו פי שתיים ממשלות ממה שהיו אמורות להיות. בממוצע כל ממשלה מחזיקה פחות משנתיים.
זו בדיחה עצובה שפוגעת מאוד במדינה.
עכשיו בואו נסתכל שנייה על ארצות הברית, אחותנו הגדולה שבזמן האחרון אנחנו לא אוהבים אותה כל כך: במשך 233 שנות קיומה היו בה 43 נשיאים וה-44 במספר התחיל את כהונתו לא מכבר. בממוצע כל נשיא מכהן חמש שנים. בארצות הברית מעולם לא הוקדמו הבחירות לנשיאות, וזה למרות שארבעה נשיאים נרצחו, כמה מהם מתו במהלך כהונתם ואחד מהם אף התפטר (רק אחד), ובכל זאת מעולם לא הוקדמו הבחירות לנשיאות. כמו כן שימו לב לעובדה שלמרות שדה יורה הקונגרס לא יכול להדיח את הנשיא, דה פקטו הוא בהחלט יכול: במידה והקונגרס לא מאשר את תקציב המדינה והנשיא לא מצליח לבנות אחד חדש עד לתחילת שנת הכספים הבאה, הוא מחוייב להתפטר. כלומר שבעצם הקונגרס לא יכול לפטר את הנשיא, אבל הוא יכול להכריח אותו להתפטר. דבר זה עד היום לא קרה, אך גם אם דבר כזה יקרה הבחירות לא יוקדמו.
איך זה קורה? שיטת סגן הנשיא: במידה והנשיא אינו יכול להמשיך ולמלא את תפקידו, סגן הנשיא מחליף אותו עד לבחירות הבאות (תיאודור רוזוולט, הארי טרומן, לינדון ג'ונסון וג'רלד פורד הם רק חלק מסגני הנשיא שנהפכו לנשיאים בגלל השיטה הזו). סגן הנשיא לא זוכה לתואר "הנשיא בפועל", אלא הוא מושבע לתפקיד הנשיא והוא מוכרז כנשיא הבא של ארצות הברית.
אצלנו לעומת זאת, אם ראש הממשלה לא יכול להמשיך בתפקידו אם מפאת התפטרות (בערך כולם), מוות בעת כהונה (לוי אשכול), הדחה (יצחק שמיר ובנימין נתניהו), רצח (יצחק רבין) או מסיבות אחרות (אריאל שרון) לעתים ניתנת לאחד מחברי הכנסת הסמכות מהנשיא להרכיב ממשלה ולפעמים פשוט הולכים לבחירות מוקדמות. שוב.
בפוסט הקודם שעסק בשינוי השיטה, אמרתי שצריך לחזור לימים בהם ראש הממשלה נבחר באופן ישיר. הדבר קודם כל מסתדר עם הרעיון של הבחירות האישיות. דבר שני הוא גם מסתדר עם מה שאני רוצה להציע פה:
אני ממש לא מעוניין לבטל את רעיון הצעת אי האמון. לכנסת צריכה להיות את היכולת להצביע למען הדחת ראש ממשלה לא ראוי. אבל זה ממש לא אומר שצריך להקדים את הבחירות כל הזמן. אז מה עושים? זוכרים את פרס ואולמרט? פרס נהפך לראש ממשלה בפועל לאחר רצח רבין ואולמרט נהפך לראש ממשלה בפועל לאחר האירוע המוחי (אירוע שמאיר שטרית לא יזכה לחוות לעולם, וחבל שכך). למה? כי ראשי הממשלה מינו אותם לממלאי מקום ראש הממשלה. עכשיו דמיינו לכם שהדבר לא היה גורם לנו ללכת לבחירות, אלא לסבול אותם עד מועד הבחירות הבאות שנקבע. אני יודע שזו מחשבה מזעזעת, אבל שמתם לב שגם כשנפטרנו מפרס וגם כשנפטרנו מאולמרט קיבלנו את ביבי? אותי המציאות הזאת מזעזעת יותר.
הקיצר, הנה מה שאני אומר: ממלא מקום ראש הממשלה יקבל לידיו את תפקיד ראש הממשלה במידה וראש הממשלה הנוכחי לא יכול להמשיך למלא את תפקידו, עד למועד הבחירות שנקבע.
סביר להניח שכמה מכם חושבים "תראה, זה רעיון חביב למדיי, אבל מה יקרה במידה ובכנסת יושבים חבורה של אינטרסנטים מסריחים (אוי, שוב המציאות טופחת בפנינו) שידיחו גם את ראש הממשלה החדש וגם את זה שממלא את מקומו וכך הלאה וכך הלאה?"
תשובתי היא כזו: אין למה להדיח את כולם אחד אחרי השני מהסיבה הפשוטה שזה לא יקדם אותם לכיוון כיסא ראש הממשלה או לבחירות חדשות או לתפקיד של שר מסויים והם סתם יגרמו לנזק למדינה. חוץ מזה שאם אנחנו בשיטת הבחירות האישיות, הציבור יזכור יפה-יפה מי היו חברי הכנסת שהדיחו את ראשי הממשלה אחד אחרי השני ועזרו בדפיקת המדינה, וכך האנשים עלולים לא להצביע לאותם חברי כנסת. בשורה התחתונה: חברי הכנסת יעשו בכך רק נזק לעצמם.
שימו לב שדבר זה אומר שראש הממשלה יהיה חייב למנות ממלא מקום (בניגוד למה שעשה נתניהו בממשלתו הנוכחית מטעמים השמורים איתו ולדעתי הם תמוהים במידת מה).
בזאת נגמר לו פוסט נוסף שתפקידו להרכיב שיטת בחירות וממשל חדשה ומשופרת.
והנה מה שסיכמנו עד עתה שצריך בשיטת הבחירות החדשה:
- בחירות אישיות, למען נוכל להעיף חבר כנסת שלא מתפקד על ידי כך שלא נבחר בו שוב, במקום לפגוע רק במפלגות שלא מתפקדות באופן כללי.
- מעבר ל"חוק הנורווגי", לפיו חבר ברשות המחוקקת שעובר לרשות המבצעת מוותר על מקומו ברשות המחוקקת ואת מקומו תופס הבא בתור. זאת על מנת שראש הממשלה לא יוכל לאיים על שרים פיטורים אם לא יצביעו לחוק שלו, ולהגביר את אפקט הפרדת הרשויות.
- צריך להביא למצב שראש הרשות המבצעת בוחר את שריו בלי התחשבות בשיקולים פוליטיים, אלא כמעט רק בגלל כישוריו של האיש. לזה אפשר להגיע על ידי שילוב של החוק הנורווגי וחזרה לימים בהם ראש הממשלה נבחר בנפרד (אך הפעם הוא לא צריך אישור של הכנסת אלא הוא ראש הממשלה נקודה). כמו כן על אישור השרים להיות לכל שר בנפרד ולא לכל הממשלה כיחידה אחת.
- כפי שאמרנו היום: במידה וראש הממשלה המכהן לא יכול להמשיך בתפקידו, ממלא מקומו מקבל באופן קבע את תפקיד ראש הממשלה והוא מנהל את המדינה עד לתאריך הבחירות שנקבע.
שימו לב: כשאסיים לראות איך שינוי השיטה יכול לשפר את מצבנו וארכיב מערכת שתכיל את מה שאני טוען שיש בו צורך, השיטה לא תתפרסם פה אלא במגזין במה. לא לדאוג, קישור יצורף.
יום טוב.
נ.ב. לא שכחתי מאסף רמון. יהיה זכרו ברוך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
