והרי עוד משהו שעם חוק קטן שמהווה חלק משיטת הממשל שלנו יכול להיעלם לנו מהעיניים.
כולנו יודעים כמה קיטרנו ועודנו מקטרים על העובדה שביבי הקים את הממשלה המנופחת ביותר בתולדות המדינה: שלושים שרים ושבעה סגני שרים. נתניהו אינו היחיד שמנפח ממשלות מעבר לנדרש: אולמרט עשה את זה (25 שרים), שרון עשה את זה (25 שרים בממשלתו הראשונה ו-23 שרים בשנייה) ועוד רבים וטובים משני עושי הנזק הללו ומעושה הנזק שמוזכר אחרון שכמעט לאף אחד אין אומץ להודות שהוא לא היה כזה מוצלח כמו שעושים ממנו. הטענות המירביות כלפי נתניהו הן פחות על הממשלה עצמה, ובעיקר על העובדה שהוא ביקר את אולמרט על ממשלתו המנופחת, ולאחר מכן הקים ממשלה מנופחת עוד יותר. אבל כולם יודעים שאצל נתניהו מדובר באחד בפה, אחד בלב ואחד בכיס.
בקיצור, ראשי הממשלות בגלל כל מיני הסכמים קואליציוניים למיניהם, מבזבזים את כספנו על שרים בלי תיק או על שרים לענייני מרמלדה.
אמנם מה שהצעתי עד כה בשיטת הבחירות אמור להדוף את התופעה הנלוזה הזו ולו במעט, אבל בגלל שעדיין ראש הממשלה זקוק לכנסת כדי להעביר כל מיני דברים, הוא עדיין יזדקק להסכמים כלשהם על מנת להעביר את חוקיו. אמנם בארצות הברית כבר היה מצב שרונלד רייגן הרפובליקני היה נשיא כשבקונגרס היה רוב דמוקרטי והוא הצליח להחזיק יפה מאוד, אבל רייגן ככל הנראה היה מספיק מוכשר כדי לגרום לקונגרס לתמוך בו. אצלנו כבר אין כל כך ראשי ממשלה מוכשרים, אלא בעיקר פוליטיקאים ממולחים שעושים בעיקר נזק.
בקיצור, צריך להגביל את מספר השרים.
נשמע מפליא אבל במדינתנו הנחמדה כבר חשבו על זה, וטרם נתניהו החל את הקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה החליטו להגביל את מספר השרים ל-18. נתניהו אולי איכשהו הצליח לעמוד בזה כשהרכיב את הממשלה, אבל בגלל שהוא ניחן בכשרון תמרון אך לא ממש בכשרון פוליטי (אחרת לא היה צריך לאיים על שריו שיצביעו בעד החוקים שלו) נאלץ להגביה את הרף ל-21 שרים. ברק היה אפילו כושל יותר ממנו והיה צריך עוד שרים, והחוק תמיד התגמש בשבילם.
למה? כי בארץ חלם דנים בחוק הזה כל בחירות מחדש אם בכלל, במקום לקבוע חד וחלק שאם אין לראש הממשלה מספיק כישרון בשביל לבנות קואליציה ממספר השרים או שנותנים למועמד שיש לו סיכוי מספיק גבוה לנסות להרכיב ממשלה, או ללכת לבחירות חדשות.
כאן נטענת הטענה המוצדקת: בחירות עולות כמיליארד וחצי שקל למדינה, זו התאבדות לעשות בחירות חדשות.
קודם כל, אם מדינת ישראל תעשה מה שעשו כמעט בכל העולם ותבטל את יום החופשה ביום הבחירות (ותתן אפשרות להצביע לוא דווקא במקום המגורים, למען אלה שעובדים הרחק מביתם), היא תחסוך לעצמה הרבה מאוד כסף.
דבר שני, סביר להניח שלא נגיע לבחירות שניות. למה? העם אמנם נראה טיפש אבל הוא לא: יותר אנשים הצביעו לליכוד מאשר לביבי, ויותר אנשים הצביעו לקדימה מאשר ללבני. שימו לב שמצביעי העבודה הראו למפלגה הזו מה קורה למפלגה שכמעט כולם בה בוגדים באמון הציבור.
בקיצור, אם מפלגות שנעשה איתן משא ומתן קואליציוני ייתפסו כסחטניות ותאבות כוח לקראת הבחירות השניות, הן ישר יורידו בדרישות, כי עדיף מעט כוח על שום כוח. כלומר שישראל ביתנו לא תדרוש חמישה תיקים, היא תסתפק בשניים, כי אחרת היא עלולה להכשיל את המשא ומתן ולהיות האחראית על הבחירות המוקדמות בכמעט ארבע שנים ממועדן, דבר שאף מפלגה לא רוצה לעצמה.
בקיצור, צריך להגביל את מספר השרים ל-18 מקסימום, ולא לאפשר לתת למישהו להיות שר בלי תיק טרם כל התיקים הקיימים מאויישים, למען לא יקרה שוב מה שקרה עם משרד הבריאות.
והנה מה שסיכמנו עד עתה שצריך בשיטת הבחירות החדשה:
- בחירות אישיות, למען נוכל להעיף חבר כנסת שלא מתפקד על ידי כך שלא נבחר בו שוב, במקום לפגוע רק במפלגות שלא מתפקדות באופן כללי.
- מעבר ל"חוק הנורווגי", לפיו חבר ברשות המחוקקת שעובר לרשות המבצעת מוותר על מקומו ברשות המחוקקת ואת מקומו תופס הבא בתור. זאת על מנת שראש הממשלה לא יוכל לאיים על שרים פיטורים אם לא יצביעו לחוק שלו, ולהגביר את אפקט הפרדת הרשויות.
- צריך להביא למצב שראש הרשות המבצעת בוחר את שריו בלי התחשבות בשיקולים פוליטיים, אלא כמעט רק בגלל כישוריו של האיש. לזה אפשר להגיע על ידי שילוב של החוק הנורווגי וחזרה לימים בהם ראש הממשלה נבחר בנפרד (אך הפעם הוא לא צריך אישור של הכנסת אלא הוא ראש הממשלה נקודה). כמו כן על אישור השרים להיות לכל שר בנפרד ולא לכל הממשלה כיחידה אחת.
- במידה וראש הממשלה המכהן לא יכול להמשיך בתפקידו, ממלא מקומו מקבל באופן קבע את תפקיד ראש הממשלה והוא מנהל את המדינה עד לתאריך הבחירות שנקבע.
- כפי שאמרנו היום: הגבלה של מספר השרים בלי שום התגמשות, על מנת לא ליצור ממשלות מנופחות שמבזבזות כסף ולא מסוגלות לזוז כמעט.
יום טוב.
נ.ב. קובי מידן מתבקש להפסיק להטיף לנו לחסוך בחשמל, לאור העובדה שבמדינה שלנו לא בדיוק עוזרים לחסוך בחשמל עם המעבר המוקדם לשעון חורף.