נכנסתי אל דף הנושא החם וגיליתי שישנם בלוגרים שנעלבו ממה שכתב נחום ברנע על הבלוגרים בטור שלו במוסף לשבת של ידיעות אחרונות ביום שישי ה-9.10.2009. נו, שוין.

על זה להיעלב? שימו לב שאפילו הפוסט המקושר בנושא החם של No Angel שונה כי בסוף הנושא נראה לה הגיוני.

אז נחום ברנע כתב שההבדל בין הבלוגר הממוצע לרכילאי הוא שבעוד שרכילאי כותב על סלבריטים שהם באמת מפורסמים וכל אחד מזהה אותם ברחוב, הבלוגר מדווח על הסלבריטאי שהוא הבלוגר עצמו. מה, זה לא נכון? הרי זו הייתה המטרה הראשונית של הבלוגרים מלכתחילה: לכתוב יומן אישי שכולם יכולים לקרוא. הבלוגר הממוצע מדווח על קורותיו כשהוא מסנן את מה שנראה לו לא מעניין, כי הוא רוצה טוקבקים. רוב הבלוגרים מדברים על עצמם. גם הבלוג הזה הוא לא בלוג חדשות שנותן ידיעות אובייקטיביות אלא מקום נטו להביע בו דעה, אז אפשר לומר שזה פשוט יומן פוליטי שעוסק במחשבות שלי, וגם אני מדיי פעם מספר דברים שקרו לי. אבל אם נחום ברנע כתב עלינו, כנראה שעלינו להיעלב.

אז ברנע כתב שהבלוגרים לא עוברים עריכה, אין להם תמיד בסיס לידיעות שהם מביאים ואף אחד לא מונע מהם להמציא סיפורים על כל דבר שבעולם, ואנשים יכולים להאמין לזה אם הסיפור הגיוני. מה, זה לא נכון? לפחות תיאורטית כן. זה שיש כמה בלוגרים עם יושרה (ובואו נודה בעובדה שאף אחד מאיתנו לא ייתן לעובדות לקלקל לו את הסיפור), לא אומר שברנע טועה.

הרי בואו נעצור רגע ונחשוב: כמה בלוגים הם כמו של מרמוז מלך הקופים ושל פרנצ'סקה ששם לו למטרה פשוט להצחיק, או כמו של אגמון האדיר ושל דולף (וגם הבלוג הזה במקצת) או הבלוג ז"ל של שי ענבל, ששמו להם למטרה להשתמש בבלוג כשופר להבעת דעה על המתרחש במדינה? הבה נודה שרוב הבלוגים הם מקור למשיכת צומי שתפקידו העיקרי הוא לספר על עצמנו ולתת לקוראים שלנו לדעת מה קורה איתנו כל רגע?

בואו נודה שכמה שהתקשורת לפעמים לא אמינה וחד צדדית, בלוגים זה מקום אפילו פחות אמין לקבל ממנו מידע.

אז זה שנחום ברנע פשוט כתב על הבלוגרים כמה דברים נכונים, לא אומר שאנחנו צריכים לקחת את זה קשה.

קחו את זה בהומור.

יום טוב.