שלום לכם.

הרי סיפור קטן ומאולתר פרי עטי. תיהנו:

אהוד את איציק

"יקירי," אמרה האישה כשהיא ובעלה נכנסו לחדר, "זה לא נראה לך קצת מהודר מדיי?"

"הו, באמת," אמר האיש וטפח על כרסו, "כמה הזדמנויות יהיו לך לישון בחדר כה מהודר מבלי להוציא אגורה מכיסך?"

"בגלל זה אני לא מרגישה כל כך טוב עם העניין," אמר האישה ובחנה את החדר.

החדר היה יכול להכיל בתוכו בית דירות לרוחב ולגובה, רק המיטה בו הייתה כגודלו של חדר קטן, הרצפה הייתה עשויה מאריחים אמיתיים שהוצאו בדרך לא דרך מקריית הוותיקן, הקירות היו צבועים בצבע יחיד במינו שהופק מתערובת של צבעים שהוצאו מעלי כותרת של ורדים שונים שאליהם נוסף מחזק עשוי חומרים טבעיים בלבד. האמבטיה אמנם לא הייתה בגודל של בריכה אולימפית, אבל גם האישה וגם הבעל על כרסו יכלו לשהות באמבטיה בו זמנית ולהרגיש נוח למדיי. נהוג היה גם לספר על בתי מלון שנותנים לאורחים בקבוק יין, אך בחדר זה הוגשה שמפניה מהסוג המשובח ביותר, ולידו ניצבו שני גביעים עשויים מיהלום מלוטש.

"ולחשוב שזה החדר הכי זול פה," אמרה האישה.

האיש מחא כף פעמיים ולחדר נכנס בל-בוי לבוש במדי משי משובחים בצבע השנהב ביחד עם המזוודות ושאל: "האם תרצו שאפרוק את המזוודה כעת או שאבוא לעשות זאת מאוחר יותר?"

"המזוודות יכולות לחכות," אמר האיש ושוב טפח על כרסו. "אני באופן אישי כרגע רוצה לאכול משהו. מי ממונה על האכלתי?"

"אני רק נער המעלית," סח הבל-בוי, "בשביל המאכילים שלכם עליכם לטלפן לשירות החדרים."

"עלינו לטלפן?!" רעם האיש.

"סליחה, סליחה, טעות בניסוח," התנצל הבל-בוי, "עליי לטלפן לשירות החדרים. לפני שאתקשר אשאל את אדוני מה יהיה מעוניין לאכול ובסוג המאכיל שירצה."

"בבקשה תיקח רק את מה שהכי זול פה," אמרה האישה.

"מה הכי זול פה?" רטן האיש.

"הקוויאר," אמר הבל-בוי. "והמאכיל? גבר או אישה?"

"אישה."

"סוג לבוש?"

"מינימאלי."

"תסלח לי?" שאלה האישה. "אגב, מה יהיה התשלום על זה?"

"מקסימאלי."

"אפשר לחיות עם זה," אמר האיש.

"מראה?" שאל הבל-בוי.

"מה האפשרויות?"

"נאה, יפה, יפהפייה, כוסית, כוסית-על ו'הלוואי שהייתי יכול לעשות אותה כאן ועכשיו'," אמר הבל-בוי.

"האחרונה," אמר האיש.

"בלונדינית, ג'ינג'ית, ברונטית או שחורה?"

"בלונדינית," אמר האיש, "יש לי טעם מיושן."

"אני לא בלונדינית," אמרה האישה.

"וזה למה אנחנו לא עושים סקס," אמר האיש.

"אני אלך לדאוג למאכילה שלך," אמר הבל-בוי. "האם גם הגברת תהיה מעוניינת לאכול?"

"אני עוד מנסה לעכל את העובדה שבעלי הזמין פרוצה שתאכיל אותו," אמרה האישה.

"אפשר לדאוג לך למאכיל עם אותם הנתונים," אמר הבל-בוי.

"תביא שניים עם כל התוספות."

כעבור חמש דקות האיש והאישה ישבו בכיסאות ההאכלה שלהם (שהיו עשויים מאיזמרגד, למקרה ותהיתם), ולחדר נכנסה בלונדינית יפהפייה (עם כל הנתונים המתאימים לגבר החרמן) בביקיני עשוי משי שהיה קטן עליה במידה או שתיים, ושני גברים חסונים שיכולים בלי בעיות לספק את צרכיה המיניים של כל אישה, כשהאישה ואחד הגברים מחזיקים מגשי קוויאר ותוספות שונות.

"נהנית?" שאל האיש כשהחלה ההאכלה.

"מכל רגע," אמרה האישה.

"את גם עושה מסאז'?" שאל האיש את המאכילה ואז פנה לאישה: "מרגישה אשמה על החדר?"

"אולי אם לא הייתי עסוקה כל כך בליהנות," אמרה האישה.

"תודה לאל על המלון לנבחרי ציבור על שם אהוד ברק ודליה איציק," אמר האיש ונהנה מכל רגע.

בקרוב אצלנו בחופי תל-אביב.

שבת שלום.

נ.ב. מחר ב-20:00 ברחבת הסינמטק בתל-אביב תהיה עצרת נגד חוק המאגר הביומטרי. מי שהנושא נוגע ללבו מוזמן להגיע. מי שמוכן לפרסם את הנושא בבלוג שלו, גם טוב. ניתן להירשם לעצרת כאן.