שלום, שלום.

בהיעדר משהו באמת מעניין במתרחש במרחבי ארצנו, אני מביא פרק נוסף של מלחמת העולם השלישית:

פרק ו' - מושמד לטובה

"מי אתה?" שאל פוטין את הבריון הרוסי שנראה כמו שומר בגולאג.

"הוצאת את מדבדב להורג כי הוא העז לקטוע אותך, אז אני העוזר החדש שלך, בוריס," אמר הגולאגיסט.

"שם מלא, בבקשה," אמר פוטין.

"בוריס לאוניד גולאגוביץ'," אמר בוריס.

"אז ישנם עוד עובדים טובים בימינו," אמר פוטין שלא התקשה להבין במה עבדו הוריו של בוריס. "אתה יהודי?"

"אם תגיד את זה שוב אני אסדר לך פגישה עם מדבדב," אמר גולאגוביץ'.

"מעולה," אמר פוטין. "ושלא תעז לאיים עליי ככה שוב, אני הדיקטטור שלך ואתה תתנהג יפה, ברור?"

"כן אדוני," ענה גולאגוביץ', "סליחה אדוני."

"יופי," אמר פוטין. "עכשיו תגיד לי, צפון קוריאה הושמדה לחלוטין?"

"הכל."

"תשלח מברק לאסד."

"פוטין רוצה לפגוש אותי?" שאל אמין אל-אסד. "הוא יודע על הפגישה?"

"אין לי מושג," אמר עוזרו, "המטוס מחכה, מה אתה מחליט?"

"שיחד איתי יעלו עוד עשרים חיילים."

"תגיד לי, למה אתה עוד פה?" שאל נוטקר את מייג'ור סאם. "למה?! האם לא מספיק שאני צריך להנהיג עם שבטוח שאם יהודי מואשם בהפלצה זו אנטישמיות?! האם אין זה עונש מספיק שאני צריך לסבול את נוכחותך המצחינה פה?"

"אתה יודע שלא כל העם שלך כזה," אמר סאם מבלי לענות בכלל לשאלתו של נוטקר, "יש לך פה גם ערבים ודרוזים."

"ומי אתה חושב גויסו ראשונים לקרב?" שאל נוטקר, "תמיד תשלח קודם את המיעוטים שלך, סאם."

"אני המיעוטים שלי," אמר סאם, "ככה שזה לא ממש עובד."

"עכשיו תענה לי על השאלה."

"אני לא יכול לחזור לארצות הברית," אמר סאם, "יש התראות על פצצות ערסים שממשוגרות לכל רחבי המדינה שלי."

"בו-הו," אמר נוטקר, "אני נותן לך חמש שניות לעוף מהמשרד ושעה לעוף מהמדינה או שאני תוקע אותך בחדר עמוס ערסים נתנייתים וטבריינים, רוצה?"

"היה נעים לשוחח איתך."

"אני חייב להגיד שזה שהעוזר שלך העמיד מול כיתת יורים את כל בני הלווייה שלי זה קצת מעליב," אמר אסד.

"הוא רגיל לשיטות של סטלין," אמר פוטין. "עכשיו סתום ת'פה ותקשיב לי: אני לא יודע אם אתה יודע, אבל איראן עברה לצד של האמריקאים הקפיטליסטים-חזירים-מסריחים-שמנים - "

"הבנתי את הפואנטה," אמר אסד שנגולה אבן מעל ליבו, "ולא, לא ידעתי."

"לכן רציתי להציע לך את תפקיד חיית המחמד הראשית שלי," אמר פוטין. "תקבל את כל ההטבות."

"זה ממש תואר רשמי? חיית מחמד?"

"יש לך בעיה עם זה?!" נבח עליו גולאגוביץ'.

"אה-אה, בוריס," אמר פוטין, "אמין הוא אורח וכך עלינו להתייחס אליו. אז מה אתה אומר, אמין?"

"מה אני צריך לעשות?"

"בתור התחלה עלינו לסיים סיפור עם נוטקר," אמר פוטין, "הוא מפציץ בלי אבחנה."

"גדי," אמר נוטקר, "תתקשר לאסד ותגיד לו שאני אתן לו את הגולן בתמורה להסכם שלום."

"אני לא מוכן לוותר על הגולן," אמר גדי.

"וואו, לרגע ממש היה אכפת לי מה אתה חושב, מרגיש ומוכן לעשות," אמר נוטקר, "אבל זה עבר לי, תתקשר לאסד."

אולם אז הטלפון צלצל. גדי הרים את השפופרת ולאחר מספר מילים בסגנון "הבנתי", "תודה" ו"נהיה בקשר" הוא ניתק.

"מי זה היה?" שאל נוטקר.

"לא נראה לי שהירידה מהגולן רלוונטית יותר," אמר גדי.

"לבן זונה יש דרישות חדשות?!" קילל נוטקר.

"לא," אמר גדי, "הבן זונה השמיד את טבריה ונתניה. הוא חזר לצד של פוטין."

"רגע, רגע, רגע," אמר נוטקר, "ישראל כולה הושמדה?"

"זה רק אנחנו וכמה חיילים," אמר גדי.

"הגיע הזמן!" קפץ נוטקר משמחה. "אפשר לעוף מהחור הזה סוף-סוף!"

"אתה לא יכול ללכת!" אמר גדי, "מישהו צריך לדאוג לחיילים הנותרים."

"על הזין שלי," אמר נוטקר. "אני נוסע מפה. שמעתי שצרפת היא עיר מוגנת, ויש לי שם בית קיץ. ביי-ביי."

"אבל מי ידאג ל - "

" - אנשים? אמרתי, על הזין שלי." אמר נוטקר, "אבל אם תרצה, אתה יכול לעשות את זה."

"באמת?"

"כן," אמר נוטקר. הוא לקח דף ועט ורשם: "אני, ראש הממשלה הארבעה-עשר של מדינת ישראל, ראש ממשלת ישראל ה-54, רן נוטקר, ממנה בזאת את גדי פסט לראש ממשלת ישראל. על החתום, רן נוטקר."

"זהו, אני ראש ממשלת ישראל עכשיו?" שאל פסט.

"אכן," אמר רן. "כמו שאתה רואה, הכל לטובה. אין ישראל, אני בפריז, אתה כאן, אברי באדי איז האפי."

"נכון," הסכים פסט.

"ועכשיו, אם תסלח לי," אמר רן, "יש לי עוד סיכוי לתפוס טרמפ עם המטוס של סאם." אמר, ועזב את החדר.

סופשבוע נעים לכם.