שני דברים בהקשר הצה"לי:

היום היה לי זימון לצה"ל אצל קצין מיון. לכאורה הכל מעולה: ניתן להגיע לעיר בה מתקיים הזימון (חיפה) בשני אוטובוסים בלבד, הזימון מתקיים באחת עשרה ככה שלא צריך לנסות למצוא דרכי הגעה בחמש לפנות בוקר, ואפילו לא צריך לתפוס רכבת ולשלם עליה הון תועפות. אז מה הייתה הבעיה? כידוע לכם, בזימונים של צה"ל מפורטים קווי האוטובוסים מהתחנות המרכזיות. סבבה. אני מגיע עם האוטובוסים למרכזית המפרץ, ומשם, על פי הכתוב בזימון, עליי לקחת את קו 111. מי שיבדוק במחשב, יגלה שאין קו 111 בין מרכזית המפרץ ללשכת הגיוס. למעשה, מי שיבדוק יגלה שלא עובר שום קו 111 בכל חיפה. בקיצור, לולא ניסיתי לבדוק כל כמה זמן הקו יוצא וכמה זמן לוקח לו להגיע ללשכ"ג, הייתי מגיע בבוקר לתחנה המרכזית ומחפש קו שלא קיים.

אין ספק שהבירוקרטיה הצה"לית מגיעה לשיאי טמטום חדשים. מה הלאה? תשלחו אותי לזימונים במקומות שלא קיימים?

נקבע לך זימון ב: גן עדן.

דרכי הגעה: הקישו בדלת של הדירה החדשה של מיכאל מור באילת. כשהוא יפתח, הגידו לו שהסקס אתמול בלילה עם אמא שלו לא היה לרוחכם ושאתם דורשים את הכסף בחזרה. מנקודה זו הוא יעזור לכם להגיע.

כמו כן, שמתי לב לתופעה דיי מקוממת אצל חיילים:

אני רואה ושומע סיפורים שגורמים לי להבין שמדובר בחלק לא מבוטל מהחיילים (אבל לא כולם, כמובן): הרבה חיילים מחליטים שלאור העובדה שהם שומרים על המדינה (למרות שלפי הבסיסים בהם הם משרתים אפילו לתואר "ג'ובניק" הם לא ראויים) הם מלכי האוטובוס. למה אני מתכוון? יותר מפעם אחת אני רואה חיילים שיושבים בקדמת האוטובוס, וכשקשיש/ה נכנס/ת לאוטובוס, החייל/ת לא יהדור/תהדור פני זקן/ה, אלא ימשיך/תמשיך לשבת במקומו/ה באדישות (אני מדבר על מקרים בהם כל האוטובוס מלא והקשיש נאלץ לעמוד). ישנו עוד סוג של התנהגות: כאשר האוטובוס מלא עד תומו, ישנם חיילים שנוהגים לשבת במדרגות של הדלת האחורית. כשיהיה ניסיון לצאת דרך דלת זו, החיילים לא יקומו לכבוד היוצא/ת, אלא יישארו במקומם, ומצדם שהדלת תיסגר לפני שהנוסע/ת יצליח/תצליח לצאת.

חלק מהחיילים הללו הם פשוט כאלה בטבע שלהם, בלי קשר להיותם חיילים. אבל ישנו חלק מספיק גדול מהקבוצה של אנשים שבתור אזרחים הם היו קמים מייד, אבל כחיילים הם מאמינים שזכותם לשבת באוטובוס מבלי להצטרך לקום וחלילה לעמוד.

אני פונה כאן לאותם חיילים: אמנם אתם עובדים קשה כדי להגן על מדינתנו, אבל יש לכם מספר זכויות יתר, כמו נסיעות חינם, הנחות בכל חור ושאר זכויות כספיות. אתם באמת חייבים להתעקש גם על הזכות לתת לקשישים לעמוד ולנוסעים להיתקע בתוך האוטובוס?

אז שר הביטחון אהוד ברק, למרות שגם אני, כמו כולם, נהניתי לראות איך שורקים לך בוז בעצרת רבין, אני חייב לבקש ממך משהו רציני: תעשה משהו עם החיילים שלך, אוקיי? הם ממציאים קווים שלא קיימים. ושר החינוך גדעון סער, למרות שאני חושב שאתה מתעסק בטפל ולא בעיקר, ולמרות שממש אהבתי את הכינוי שנאווה קורן הדביקה לך אחרי השתתפותך בעצרת (ליקוקניק), אני חייב לדבר גם אליך ברצינות: הנוער פה דפוק אם הוא חושב שהעובדה שהוא לובש מדים אומרת שמגיע לו הכל. אה, וזה נורא חמוד שאתה מתעסק בלימודי נכבה או לא לימודי נכבה ובחופשים לפני בגרויות, אבל מה עם עיסוק בחינוך?

יום טוב.